איליאדה
איליאדה (ביוונית: Ἰλιάς) היא יצירה ספרותית המיוחסת להומרוס בן המאה השמינית לפני הספירה.
(הציטוטים בדף זה הם מתוך התרגום לעברית של שאול טשרניחובסקי שיצא לאור ב־1953)
- "שירי בת האלוהים, חרון אף אכילס בן פלס,
- אף האבדון, שהמיט מתלאות בלי־קץ על אכיים,
- רבות נפשות עצומות השליך אל ירכתי האדס,
- נפשות גיבורים, ואותם נתן טרף לכלבים,
- אף לציפור כל כנף – עצתו של זאוס היא קמה." ~ שורות הפתיחה
- "בראשי לך אנענע למען תאמיני לי אומן:
- זה־לי האות והמופת הדגול בין בני האלמוות,
- אשר לא תשוב ולא תופר לעולם עצתי, וארצה
- דבר לא ייפול, אשר לו נענתי בראשי." ~ שיר ראשון, 524–527
- "פריס בן־עוני היפה, חומד הנשים ומפתן!
- לו לא־נולדת מעולם, הן זה אדיר חפצי, או מת
- טרם ידעת חיק אישה! וכך היה טוב לך ומועיל
- הרבה מהיותך לבוז ולשנינה לכל עם הארץ.
- ודאי שחקו בלעג אכיים יפי־מחלפות
- יען ראו פניך כפני איש מלחמה, מהיותך
- נאה מאוד, אך בליבך לא תלין כל גבורה, כל אומץ." ~ שיר שלישי, 39–45 (הקטור גוער באחיו פריס שנמלט מהקרב)
- "הקטור, הלא תוכיחני מישרים, כי אכן צדקת!
- ליבך קשה מעולם, כגרזן הזה, הבוקע
- עביה של קורה בידיו של חרש העצים האמן,
- בגזרו קורת הספינה, מאציל מכוחו על כוחו." ~ שיר שלישי, 58–61 (תשובת פריס להקטור)
- "אל נא לי תדאגי, יונה, ובליבך אל תצטערי
- איש לא יטלטלני בור שחת, אם לא נגזר כך משמיים;
- אך, מובטחני, אין איש, שנחתך גזר דינו ונמלט,
- גם איש מלחמה גם רך־לב, מרגע היוולדו לעולם." ~ שיר שישי, 486–489 (הקטור נפרד מאשתו לפני הקרב)
- "פגעה שם בשר־של־שינה, באחיו של מלאך המוות... שר־של־שינה השליט על כל בני אדם ואלים." ~ שיר 14, 231–233
- "יאבד ונכחד המדון, וקטטה מאדם ואלים
- וקצף מקשה ליבות הגדולים בחכמי האדם
- הנה ראשיתו מתוקה מדבש בחדרו בלב גבר
- אחר יתלקח והלך וגדל, יתאבך כעשן." ~ שיר 18, 107–110
- "תעב תיעבתי איש מרמה, כתעבי שערי האדס
- אחת ידבר בלשונו ובליבו בו שבע תועבות!" ~ שיר תשיעי, 312–313 (אכילס דוחה הצעת פיוס של אגממנון)
- "גורל אחד ליושב על־כליו וליוצא לשער;
- מוגי־לב כבוד ינחלו, ככבוד כל אמיצי הלבב;
- אורב המוות לשפל ידיים ולאיש רב־פעלים." ~ שיר תשיעי, 319–321
- "עתה אם יש בהם איש, אשר ליבו ידבנו להיאבק,
- יצא ויאסור מלחמה עם הקטור הגבר הנהדר.
- כה אני אומר והיה בן־קרונוס לעד בינותינו:
- אם יהרגני הלז בעוקץ הנחושת הארוך
- יישא את נשקי מעלי ויביאו בספינות הגדולות
- ואולם גווייתי ישלח אל ביתי, והיה במותי
- באש ישרפוהו הטרויים ונשי אנשי טרויה הנדיבים
- אך אם בו תהיה ידי, אפולון יחנני התהילה,
- אשא את נשקו מעליו, אביאנו אל אליוס הקדושה
- ושם אתלנו במקדש אפולון המרחיק־לפגוע
- אולם גוויתו אשלח לספינות הדורות המשוטים
- וקבור יקברוהו בני האכיים יפי המחלפות
- ושפכו לו תל על יד הלוספונטוס רחב הידיים
- והיה באחרית הימים, ואמר בן דורות יבואו
- עושה דרכו בים משחיר בספינה מרובת משוטים
- הנה זה קברו של אדם, שמת לפני עידן ועידנים
- עלה בגבורה על אחיו, והקטור הנהדר היכהו
- ככה אז יאמר האומר, והייתה תהילתי לעולמים." ~ שיר שביעי, 73–92, הקטור מזמין לדו־קרב
- "הוי בני, אתנה והרה תתנה לך כוח וגבורה,
- אם אך תרצינה, ואולם גם אתה יצרך תכבוש
- בלבך הגאה, ואין מידה טובה מאהבת שלום!
- תרחק ממדון, מריב, מרוע מעללים – ויודוך
- בני הארגאים לב אחד – כנער כזקן יכבדוך." ~ שיר תשיעי, 254–257 (דברי פלס לבנו אכילס לפני צאתו למלחמה)
- "הבה נוסיפה ונשמע בעצתו של זאוס העיזוז,
- אשר ממשלתו נסוכה על בני־האלים ועל־אדם.
- אחד האות והוא הטוב: להגן על ארץ מולדת!" ~ שיר 12, 241–243
- "רעי, אילו מילטנו נפשנו מתוך המלחמה,
- זקנה לעד לא יגורנו וחיי אלמוות חלקנו,
- הן לא הייתי אז יורד לקרב אל בין כל החלוצים
- אף לא שולח גם־אותך בקרב, הוא תהילתו של גבר;
- אפס כעת, כי סבונו כל מוקשי המוות הרבים,
- אשר אין מנוס מהם ומפלט לבן־תמותה – הבה
- נצא וניתן לאחר, או הוא ייתן לנו, התהילה!" ~ שיר 12, 322–328
- "למה זה רגשו ארגאים? שלמה ילחמו בטרויים?
- למה זה גייס העם אגממנון והנה הביאו?
- הלא בגלל העדינה הלנה יפת המחלפות?
- המבלעדי בני אטרס אין בבני אדם בני תמותה
- איש אשר יאהב אשתו? הלא כל נבון לב וישר
- חובב ומוקיר את אשתו, כאשר אהבתי בכל ליבי
- אותה העלמה." ~ שיר תשיעי,337–342 (סירוב אכילס להצטרף לקרב)
- "אדם הן ישבע גם שינה, גם אהבה בתענוגים,
- גם המנגינה המתוקה וגם נועם מחולות מחניים,
- נפש כל איש תתאו אלה, בקרבות יבחרו." ~ שיר 13, 636–638
- "משל לסופה תתפרץ וכרוחות סערה אדירות
- סוערות על פני השדה ברעם של־זאוס אבינו,
- ובהמולה נוראה יתערבו בים, והוא יתגעש,
- גלים על־גלים ירומו, ומשברי ים רב השאון
- יגבהו, קצף ילבינו, יזדקרו ויזדקפו במשובה,
- ככה המו הטרויים הצפופים בגדודים וגדודים,
- נחושתם עליהם מברקת, צועדים אחרי ראשיהם." ~ שיר 13, 795–801
- "אחיש פעמי לחלות את רעי אכילס כי ילחם.
- מי היודע, אולי בעזרת אל ליבו אפתה,
- כי אשחרנו, מה יפה לעיתים עצתו של רע." ~ שיר 15, 402–404
- "נערוך בגדודים צפופים מלחמה על יד האוניות.
- ואיש אשר נפצע בכידון או בחץ, כי בא יומו בא מותו
- ימות; כי אכן מה יאה אם ימות בגוננו על ארצו.
- יען כי יעזוב אשתו וטפו אך שלווים ושקטים." ~ שיר 15, 494–497
- "פיבוס אהובי, קום שא את בני את סרפדון מקרב,
- חיצי האויב והלאה, וניקית את גופו מדמים
- מעלים אופל כעבים ורחצתו בזרם הנחל
- תמשח את בשרו באמברוסיה ובגדי אמברוסיה תעטנו.
- צו לו שניים מלווים מהירים וקלים לקחתו,
- צו לו המוות והשינה, התאומים השניים, לשאתו
- אל בני עמו בליקיה הפורה ורחבת השדמות,
- אחיו ורעיו שם יקברוהו ושפכו התל לו,
- ציון יקימו על קברו, שהמה הכבוד למתים." ~ שיר 16, 667–675 (זאוס מצווה לטפל בגופת בנו שנפל בידי הקטור)
- "הוי האומללים! שלמה נתנוכם לפלס המושל,
- אדם בן תמותה, ואתם ללא זקנה וסוסי־אלמוות?
- אולי למען תדעו גם אתם יגונים בין אדם?
- יען וביען אין אומלל בארץ מאדם בן תמותה
- בין כל החיה הנושמת ורומשת על פני האדמה." ~ שיר 17, 441–444 (זאוס פונה לכסנתוס ובליוס סוסיו של אכילס המתאבלים על מות חברו פטרוקלוס)