אילן גור זאב

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אילן גור זאב, 2012

אילן גור זאב (1955 - 5 בינואר 2012) היה הוגה דעות ישראלי ומרצה לפילוסופיה של החינוך באוניברסיטת חיפה.


  • "תנאים לקיומו של האינטלקטואל הם אנטי־דוגמטיות ומחויבות לשינוי עצמי ולרפלקסיה, לצד הביקורת החברתית והסולידריות עם קבוצות אחרות."
  • "יש לנו אחריות מיוחדת כלפי הטוב, כלפי אהבת החיים, אחריות שלא להתנוול. יש לנו אחריות לא להתבהם."
  • "כל מפגש אנושי הראוי לשמו חייב לכלול נקודת מפגש שיכולה להיות ביטוי של אהבת חיים, אהבה."
  • "החיים הארוטיים בתוך עולם שהוא בעיקרו אנטי־ארוטי הם חיים שיש בהם אידאל שמוטל עליי לממשו."
  • "התדרדרותה של מערכת החינוך מתבטאת בשני תהליכים מקבילים, שבקיצור ניתן לסכמם כך: התנוונות והתבהמות. דעיכה אינטלקטואלית, מזה והתקרנפות מוסרית, מזה."
  • "לא לשתף פעולה עם הפרי הרגיל של מערכת החינוך שהוא יצרן החינוך המנרמל של קורבנות המשעתקים את השיטה."
  • "שנים רבות לא ראיתי את עצמי חלק מההוויה הישראלית. היום אני רואה עצמי חלק ממנה ועם זאת גולה בהוויה הזו."
  • "מרכיבי היסוד של החינוך־שכנגד: הדיאלוג, הרפלקסיה, הטרנסצנדנסיה, אפשרויות הכינון העצמי ושינוי המציאות."
  • "מאבק על שינוי עצמי כחלק מהמאמץ לעצב הוויה אנושית יותר. הסבל, העוול, הדיכוי הפסיכולוגי, האינטלקטואלי, החברתי, הפוליטי, המיני והאחר – כל אלה הם גם מקורות עוצמה לחינוך־שכנגד."
  • "במודרניות תפיסת אדם בעל פוטנציאל לאוטונומיה, יכולת רפלקטיבית, כשירות לדיאלוג המפרש את המציאות, משנה־מציאות ומאפשר כינון־עצמי סולידרי של בני האדם."
  • "מדובר בתפיסות חינוכיות פוסטמודרניסטיות שאינן מבקשות לבטל את הסדר הקיים ולמחוק את התרבות המערבית או להגלותה לשוליים, אלא להפך, לשכללם, בעזרת רפורמות פוסטמודרניסטיות מתאימות, מתוך הזדהות בסיסית עם המסורת התרבותית של המערב והתמסרות לדרישות המצב הפוסט־מודרני העכשווי."
  • "הדקונסטרוקציה הפוסטמודרניסטית בגרסתה 'הקשה' חורגת מפרויקט הנאורות ומהמסורת האוטופית הביקורתית ומעמידה את האדם במעמד חדש ביחס לעולם. בעולם זה מצוידים בני האדם באפשרויות טכנולוגיות שלא היו כמותן מבחינת החיים אך לא מבחינת תכלית החיים או טעם החיים."
  • "המונותאיזם היהודי ביטא תשוקה להיררכיה, לאליטיזם, להומוגניות, יומרה לאמת אחת; כל אלה נתפסים כעת בתרבות הפוסט־מודרנית כאויבים מסוכנים, כמקור של הרוע שבקולוניאליזם המערבי."
  • "בניגוד לתביעתה של הפדגוגיה הפוסטמודרניסטית 'הרכה' לחציית גבולות של זהויות, פירוקן ובנייתן־מחדש, דיאלוג בין שונויות, להבנה בינתרבותית ולבינזולתיוּת מפויסת יותר, מבטא החינוך הפוסטמודרניסטי 'הקשה' דחייה מוחלטת של אוטופיזם."
  • "לא אפשרות שינויו של הסדר הקיים מוטלת על כפות המאזניים בישראל, אלא עצם האפשרות להציל את הרוח הביקורתית, את התביעה לחירות, למשמעות, לאחריות כלפי הזולת, לכינון עצמי במסגרתה של בין־זולתיות סולידרית."