אילנה יפה

אילנה יֹפֶה (נולדה ב־1941) היא משוררת ישראלית.

"והדלת נפתחת לעבר דממה רחוקה והומה."
"לתרגם בתים לאנשים ובמהופך אנשים לבתים."
"היציאה החפוזה החזירה אותי מיד לנקודת ההתחלה."
"אז לוחשים אותך בשקט: יגורת לשווא. כך או כך השלג משחק אותו משחק."
"אפוּף מֵי מנוחות שָׁבִים המים אל המעינות / לזנק אל עננֵי לובן, להיאחז בָּרוחות.”
"שקטים מאוויי המים כשמישהו חותר בסירת / משוט קטנה אל חופו של מצבו."
"אנשים נעו בחוסר שקט כשסטה לרגע מהקו. איש לא האמין שהקו יסטה ויתיישר בעקבותיו."
"לפני רעד כינורות העלים. מיתרי גופי בערו בין המילים. בקצה החור השחור הבהב שעון האינסוף חרישי."
"טבען האמיתי פורץ בחלומות שם הן פשוט קלופות, מתקלפות מעצמן, שם הן ססגוניות, עליזות, לולייניות."
"המוות המסתחרר אינו אלא אחיזת עיניים של הצופים בו מבחוץ. מבפנים חתול ירח מלקק נוגהיו בחצר הזרוחה."
"פעולה אוספת אותי אל בין שדיה,

שְׂדֵה הקרב הפָּעיל של הפעולה,

שדה הקרב המובס של הפעולה, שדה הקרב האינסופי, הנקודתי."

דְּמֻיּוֹת נִשְׁפָּכוֹת, לְנַגֵּב מַהֵר, לִמְחוֹת כִּתְמֵי עָגוּם.

פִּתְאֹם מַמְרִיא. סְפִינַת מִפְרָשׂ לְבָנָה בַּאֲגַם מִזְדַּהֵר."

הוּא מְהַרְהֵר, מִתְבּוֹנֵן בִּדְמוּת חַיָּיו

הַמַּעְפִּילָה אֶל פְּסָגוֹת נִשָּׂאוֹת בַּתּוֹדָעוֹת

הַמִּתְמַגְנְטוֹת אֵלָיו, רוֹחֲשׁוֹת סְבִיבוֹ

וְזוֹרְחוֹת בְּעִקְּבוֹתָיו."