איריס אליה כהן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איריס אליה כהן

איריס אליה כהן (נולדה ב־1969) היא סופרת ומשוררת ישראלית.

מכתוב (2011)[עריכה]

  • "אין לי מושג אם זאת התאהבות, כמו שחשבתי קודם, או סתם משיכה מטורפת. מה שזה לא יהיה, אני עולה בלהבות."
  • "הוא לא אוהב שמעירים אותו משינה (גם אותי הוא כבר לא אוהב)."
  • "בעבודה, בין ובתוך השעורים, אני חולמת. מוצאת את עצמי שוכבת איתו."

דוּשִׁינְקָא, נשמה (2013)[עריכה]

  • "היא צריכה לחזור למיטה. אבל היא לא מצליחה להניח למקרר. ולעצמה. היא פותחת אותו, וסוגרת, ופותחת, כאילו תצליח למחוק ככה את מה שקרה. למחרת היא לא מכניסה לפיה דבר."
  • "הרדיו משדר שירים עבריים שקטים והקריינית מדברת בקול נכאים. אלה דיווחי תנועה? היה פיגוע? אולי מת איזה מישהו חשוב? מבט קצר באנשים שסביבה מביא אותה למסקנה שרובם נראים מיואשים ועצובים באופן די נורמלי. אז כנראה לא התרחש שום אסון גדול."

גבר, אישה, ציפור (2018)[עריכה]

  • "יואל – הגבר שאהבה ואהבה שוב, ושוב, ועדיין – הביט בה מתוך תמונת השער של המוסף המרכזי, כמו רק מחכה שתבחין בו."
  • "תמיד היה אצלם המין כרוך במלים, והמלים כרוכות במין, תרתי משמע, מין ערבוביה נהדרת של יצר ויצירה."
  • "ממוללים את המילים על הלשון, מתפעלים מצימוד כזה או אחר, משבחים דימוי מקורי, ואז, אחרי משב המילים הזה, היו שבים ומתמסרים להנאות הגוף ולתשוקות הבשר, ממשיכים מהמקום שבו הפסיקו."
  • "מן החלון נשמעו רחשים ורסיסי גשם נתלו על קצות התריסים. ושוב נדחקה ביניהם מועקה."
  • "יותר מכול התגעגעה דליה לרגעי המין והמילים האלה וניסתה לשחזרם בחברת גברים אחרים שפגשה, בהצלחה מבוטלת, יש לומר. בינה לבין עצמה חשבה שזו הסיבה שלא הצליחה להיפרד מיואל אף פעם."
  • "כְּשֶׁחוֹשְׁבִים עַל זֶה, גּוֹרָל אֵינוֹ אֶלָּא מִלָּה נִרְדֶּפֶת לְבוֹרֵא עוֹלָם, כְּלומַר לָאֱלֹהִים."

מתוך שיריה[עריכה]

  • "הַזְּמַן הוֹלֵך עַל קְצוֹת הַבְּהוֹנוֹת."
  • "אֲנִי הוֹלֶכֶת, כַּכָּתוּב, מִמֶּנִּי אֶל עַצְמִי."
  • "אַתְּ מְחַכָּה לַגֶּבֶר שֶׁיִּמְצָא בָּךְ תְּרִיס."
  • "עֲשֵׂה בִּי אֶת הַדָּבָר עַצְמוֹ כִּפְשׁוּטוֹ וּכִלְשׁוֹנוֹ."
  • "בְּיוֹם הֻלַּדְתֵּךְ נוֹקֵשׁ הָאוֹר וּמִסְתַּלֵּק, כְּמוֹ יֶלֶד מְחֻצָּף."
  • "שׁוּב חָזַרְתְּ לִהְיוֹת אִישָּׁה כִּבְדַת קוֹמָה וּנְעוּלַת כְּנָפַיִם."
  • "בְּעוֹד אַתָּה שָׂרוּעַ עַל גַּבְּךָ נִשְׁקַּף אֵלַי פִּתְאֹם הַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתָ."
  • "רוּחַ דַּק דָּחוּק בֵּינוֹת דַּפֵּי הַגּוּף מִצְטוֹפְפִים כְּשֶׁנִּתְאַהֵב עוֹד פַּעַם."
  • "שירה היא מחסה, היא חיק, מקום להתנחם עם רדת הבדידות, למצוא בו מנוחה."
  • "הגוף זכר אותו היטב כמו קונכייה שעוד שומעת את הים הרבה אחרי שהוציאוהו מתוכה."
  • "הם כמו דגים שתקו, אבל בהשתקפות המים אי אפשר היה שלא לראות שני פיות אילמים קרבים לנשיקה."
  • "מָה רָצִיתִי?
רָצִיתִי לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּן.
לַמְרוֹת שֶׁכֻּלָּן
הִשְׁתַּנְּתָה וּבְקֹשִׁי זִהִיתִי
אוֹתָהּ
מִקָּרוֹב."

אמרותיה[עריכה]

  • "באמצעות הכתיבה אני מזקקת את מה שאני רוצה להגיד, לעצמי ולאחרים. אני מנסחת לעצמי את החיים."
  • "אני מהיוצרים שמאוד פעילים בפייסבוק, בידיעה שהמדיה הזאת מנגישה את היצירה, מייצרת שיח פעיל, שוטף, רחב, רבגוני, חדש, ומקרבת אותי לקהל קוראים עצום."

נאמר עליה[עריכה]

  • "דווקא כשהיא מנפצת את בועת היופי הרך והעגול שהיא חותרת אליו, דווקא כשהיא מחליטה לשנות כיוון ולבעוט במורשת החיק והרחם על מנת לחשוף את צידה המסוכן – היא כותבת את שיריה הטובים ביותר." ~ אלי הירש