אליס מונרו
מראה
אליס מונרו (10 ביולי 1931 – 14 במאי 2024) היא סופרת קנדית, זוכת פרס נובל לספרות ב־2013. הוגדרה על ידי חברי הוועדה שהעניקו לה את הפרס כאמנית הסיפור הקצר של זמננו.
מתוך סיפוריה
[עריכה]- "כל הישיבות האלה, באוטובוסים עצמם או בתחנות, היו אמורות דווקא להיות עניין מבורך. עבודת יומה לא כללה הרבה ישיבה."
- "היא אהבה את העבודה – זה העסיק את מחשבותיה במידת־מה והתיש אותה כך שהצליחה להירדם בלילות."
- "זאת הייתה הפעם השלישית שעשתה את הנסיעה הזאת. בפעמיים הראשונות הוא סירב לראות אותה. היא גמרה אומר שאם יסרב גם הפעם, היא תחדל לנסות."
- "אני בקושי זוכרת את החיים האלה. כלומר, אני זוכרת חלקים מהם בבירור, אך ללא ההקשרים הדרושים כדי ליצור תמונה ראויה."
- "החלה את חייה מחדש. היא השאירה מאחור את כלי הכסף והחרסינה ואת התוכניות לעיצוב הבית ואת גינת הפרחים שלה ואפילו את הספרים."
- "הפילוסופיה שלו, כפי שניסח זאת בשלב מאוחר יותר, הייתה לקבל בברכה כל מה שקורה. כל דבר הוא מתנה. אנחנו נותנים ולוקחים."
- "היא לא הייתה זעפנית מטבעה. היא הייתה להוטה מדי לעשות רושם טוב. היא אהבה שאנשים אוהבים אותה."
- "ככה זה עם ילדים קטנים – כל דבר שעושה האח הבוגר יותר ורב־ההשפעה משום מה לא נראה חריג."
- "התינוק זע בבטנה, כך שיכולתי להרגיש אותו. הוא עתיד היה להיקרא ברנדי – כבר היה ברנדי – בין שיהיה בן ובין שיהיה בת."
- "אני תמיד אמרתי שכן, והתכוונתי לזה, כי חשבתי שאם הולכים לסרט או להביט באגם יוּרוֹן או אוכלים במסעדה, פירוש הדבר שנהנים."
- "היא צעירה ממני אבל נדמה לי שחכמה ממני במידת מה, או לפחות אופטימית יותר לגבי מה שהיא מכנה 'גירוש השדים שלי'."
- "הוא היה נמוך יותר משזכרתי, כפי שבדרך כלל נראים לנו מבוגרים שאנחנו זוכרים מהילדוּת."
- "זה לא קשור לנסיבות. לא תאמיני כמה זה טוב. קבלי הכול, והטרגדיה תיעלם. או תשכך לפחות, ואת פשוט שם, ממשיכה להתקיים בעולם בשלווה."
- "מי יודע, אולי יום אחד יהפוך כל זה לסיפור משעשע שהיא תספר לאנשים. זה לא יפתיע אותה."
- "תמונות שלמות של אנשים מבשלים או צופים בטלוויזיה – התרחשויות שהילכו עליה קסם, גם אם ידעה שבפנים אין בעצם שום דבר מיוחד."
- "אין אנשים רבים שיכולים להתמודד עם סיוט כזה יפה כמוה, גם אם העולם ממאן ברוב קמצנותו להעניק לה ולו קמצוץ של הערכה."
- "מידה מסוימת של מודעות לעצמה כאל גיבורת טרגדיה רומנטית ליוותה אותה במסעותיה ממקום למקום."
- "אפופת חרדה ודאגות תמידיות ובה בעת מרוגשת. אפשר להתעלות מעל לחיי הרגע ולשמוע את העולם רוחש מאחורי הקירות."
ריקוד הצללים המאושרים (1968)
[עריכה]דף ציטוטים מורחב – ריקוד הצללים המאושרים |
- "נחרדת למחשבה על מנת הזמן הקטנטונת שברשותנו."
- "שדיה, שלפני רגע הביכו אותי בחמימותם ובגודלם, עולים ויורדים תחת שמלתה."
- "אין לי זמן לאנשים שכול כולם צרות עין וקנאה."
- "הפתרון לחיי עלה בדעתי ערב אחד בזמן שגיהצתי חולצה."
- "נראים מבוגרים לגילם כשהם צעירים, וצעירים לגילם כשהם מבוגרים."
משהו שרציתי לספר לך (1974)
[עריכה]דף ציטוטים מורחב – משהו שרציתי לספר לך |
- "מחכות ומחכות ליד תיבות דואר למכתב."
- "הסיבה שאנו מקנאים היא שאנו מרגישים נטושים."
- "אני אדם בוגר שמסוגל לדאוג לעצמו."
- "מזייף לעצמו עבר ומבטא כדי להוסיף לעצמו עניין."
- "כשאני קמה ויוצאת מהקרון אני חשה בעיניו."
חברת נעורי (1990)
[עריכה]- "חושבת על ההיסטוריה של חיי האהבה שלה ללא חרטה אך בתדהמה קלה. כאילו העזה לנסות פעם צניחה חופשית."
- "ראתה שם מישהו שהזכיר לה גבר שהיתה מאוהבת בו — לא, אולי מדויק יותר לומר שהוקסמה ממנו — לפני שנים רבות."
- "גבר עם משקפת מביט בגבר עם משקפת שמביט באישה. סצינה מסרט. קומדיה. הוא לא ידע לאן ללכת. הוא לא היה מסוגל לצאת אל החצר ולעצור את זה."
- "הרבה יותר מדי דברים קורים בעת ובעונה אחת; וגם יותר מדי אנשים. תחשבי, הוא אמר לה. מה הדבר הכי חשוב? למה את רוצה שנשים לב? תחשבי."