אלכסנדר בלוק

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
אלכסנדר בלוק, 1903

אלכסנדר אלכסנדרוביץ' בְּלוֹק (ברוסית: Александр Александрович Блок;‏ 1880 - 1921) הוא משורר רוסי.

מתוך שיריו[עריכה]

  • "נְשִׁיקַת שִׂפְתוֹתֶיהָ בּוֹעֶרֶת לִי מַגֶּדֶת, כִּי לַיְלָה לֹא תָם."
  • "מול פני מולדת מתאכזרת."
  • "שולל הוליכו את העם."
  • "רוח קרח! גם הקור יזעף."
  • "סודות סתומים לי אפענח."
  • "מפלט שלום למצוא בין זרועותינו."
  • "צליל שיריך הנסער כמו דמע אושר ראשוני."
  • "מתוך סודות חיוך נשי, מתוך קולות המיית המים, עוד נשיקות ביקשה נפשי."
  • "רוח סער משתוללת על השלג שם בצחוק."
  • "היא צופיה, היא צופיה בך גם אוהבה וגם אוייבת."
  • "וִידִיד בּוֹדֵד בָּא עֶרֶב־עֶרֶב
וּבְתוֹךְ כּוֹסִי נִשְׁקָף דּוּמָם
וּמִשִּׁקּוּי פְּלָאוֹת וָצֶרֶב
נִכְנָע כָּמוֹנִי וְנִדְהָם."
  • "הֶחְשִׁיךְ הָעֶרֶב.
הָרְחוֹב זָנוּחַ לוֹ.
רַק אֵיזֶה הֵלֶךְ
יָשׁוּחַ לוֹ,
וְיֶלֶל רוּחַ…"
  • "חֵרוּק מָשׁוֹט עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
צִוְחַת־נָשִׁים נִשֵּׂאת בְּקוֹל,
וּסְתָם עֻקְּמוּ בְּרוּם־שָׁמַיִם
פְּנֵי סַהַר שֶׁהִסְכִּין לַכֹּל."
  • "הַנּוֹלָדִים בְּעֵת נִדַּחַת
לֹא יִזְכְּרוּ דַרְכָּם עָבָר.
אֲנַחְנוּ – דוֹר אֵימִים וָפַחַד –
לְשְׁכֹּחַ לֹא נוּכַל דָּבָר."

אמרותיו[עריכה]

  • "הם בני אדם. אין זה מחמיא במיוחד. בני אדם הם עסקנים, מנבלי פה שמעמקי הרגש נאטמו אצלם בדאגות העולם הגשמי והתפל בלא כל תקווה." ~ על האספסוף, מתוך: 'ייעודו של משורר'

נאמר עליו[עריכה]

  • "בלוק היה היחיד שהביע את מחשבותינו הסודיות." ~ אנדריי בליג'
  • "קשה להסביר את הקסם הצלילי של שירתו. הטכניקה שלו מוטבעת באופן אורגני במשמעויות הטקסט ואינה נפרדת ממנו. הסמנטיקה של בּלוֹק נשלטת בשליטת החשיבה הצלילית שלו." ~ מירי ליטווק