אם יש גן עדן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אם יש גן עדן הוא רומן הביכורים של רון לשם, המגולל את סיפורו של צוות לוחמים מחטיבת חי"ר, המשרת במוצב הבופור בשנתיים האחרונות לשהות צה"ל בדרום לבנון(וצ).

  • "הוא כבר לא, וזה מה שכולם משחקים כשנהרג להם חבר." ~ עמוד 7
  • "שנאה? כן, זה טוב לפעמים. שנאה היא פתרון מעולה לשעמום." ~ עמוד 16
  • "רע לי כאן, רע מאוד. אנשים מבוגרים לא צריכים לחיות ככה, לשקוע בבוץ השחור הלבן בלילות." ~ עמוד 17
  • "מה חבר?! אח. אח שלי, שיודע מה טוב בשבילי יותר ממה שאני אדע כל החיים." ~ עמוד 18
  • "אתה רואה לו את הכאב בלבן שבעיניים, ופתאום כואב גם לך." ~ עמוד 25
  • "הוא רגיל לעשות לאנשים טוב." ~ עמוד 31
  • "בי הוא מחייך, מין חיוך תמידי כזה, שלא ברור אם יש מאחוריו כוונה טובה או רעה." ~ עמוד 34
  • "המטרה: להגן על גבולה הצפוני של ישראל, מהר דב במזרח ועד ראש הנקרה במערב." ~ עמוד 55
  • "על גבול מרג' עיון נהייתי מג'נון." ~ עמוד 105
  • "בשביל זה התגייסנו. בחרנו לחיות במוצב, מוקפים בחברים הטובים ביותר שיש, שותפים לכול." ~ עמוד 117
  • "כשהכי שחור על הקרקע, אז הכי זוהר בשמים." ~ עמוד 118
  • "קבענו שחוזרים בחיים, חוזרים שלמים, נשבענו. עולים, יורדים, בלי שריטה, לא על הילדים, לא עלינו, נשבענו. וכשאתה נשבע, חשבנו, אין מצב שאלוהים יתקע אותך." ~ עמוד 171
  • "חיילים לא נשלחים לגיהנום, לעולם." ~ עמוד 207
  • "אצלנו המלחמה היא חלום, השלום הוא סיוט, בגלל זה ננצח." ~ עמוד 258
  • "אנשים אוהבים אקשן. ופחד, פחד זה סם ממכר." ~ עמוד 288

ראו גם[עריכה]

  • בופור – סרט המבוסס על רומן זה