אמא של הים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
עטיפת הספר

אמא של הים (באיטלקית: The Arminuta, מילולית: "החזרה") הוא ספר מאת דונטלה די פייטרנטוניו (Donatella Di Pietrantonio) על ילדה בת 13 שהוריה המאמצים החזירו אותה להוריה הביולוגיים. הספר תורגם לעברית ויצא לאור ב־2019.


  • "זאת הייתה אחותי, אבל מעולם לא ראיתי אותה. היא הסיטה את הדלת כדי לתת לי להיכנס ולא הסירה ממני את עיניה החודרות. היינו דומות אז, יותר מאשר כבוגרות."
  • אישה שילדה אותי לא קמה מהכיסא. התינוק שהיה בזרועותיה נגס באגודלו בזווית הפה, אולי הייתה שם שן שעומדת לבקוע."
  • "התינוק חידש את בכיו ופנה לעבר השד, מרייר מעל הפרחים המיוזעים של הכותנה הדהויה."
  • "זזתי לכיוון החלון הפתוח והנחתי את התיק והמזוודה על הרצפה. במרחק נשמע שאון אדיר, כמו אבנים שנפרקות ממשאית."
  • "מאחוריה התעופף זבוב שהתנגש מפעם לפעם בקיר בחיפוש אחר מוצא החוצה."
  • "בעלת הבית החליטה להציע קפה לאורח, ככה הריח יעיר גם את הבעל, היא אמרה."
  • "האבא יצא יחף מחדר השינה, מפהק. בלי חולצה. הוא ראה אותי בשעה שהתקדם בעקבות ניחוח הקפה."
  • "חזרתי ואמרתי את המילה אמא מאה פעם, עד שהיא איבדה כל משמעות והפכה רק לתנועה של השפתיים. נותרתי יתומה משתי אימהות חיות. אחת מסרה אותי כשחלב עדיין על שפתיי, ואחת החזירה אותי בגיל שלוש עשרה. הייתי בת להורות כוזבות ודוממות, רחוקות."