אמא (ספר)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אמא הוא רומן מאת ענר שלו על מות אם. הספר יצא לאור ב־2012.


  • "כשאמא הייתה בחיים כל המקומות היו שלי ועכשיו אין מקום שהוא שלי."
  • "איך תיתכן שבת בלעדייך, או חג, או יום חול."
  • "הם אומרים־מרגיעים: היא הייתה מאד זקנה. כאילו שיש מכסת שנים שמצדיקה מוות."
  • "כאילו האובדן שלך הוא העיקר, ולא מי שהלכה לאבדון."
  • "בגלל צירוף המקרים הזה הם ביחד. העריצות של צירופי מקרים."
  • זמן מתהפך, אין כוח משיכה, אתה שוחה ברחם ענקי."
  • "בכל זאת הם נתנו לנו כל כך הרבה. כל מה שלא נתנו זה לזה."
  • "סתיו מתקרר, לפחות לא קר לה."
  • "אמא כאקסיומה. משהו שאי אפשר לנמק או להוכיח. משהו שמאפשר את כל ההוכחות."
  • "הבכי שלי מפתיע את אחותי. היא שואלת מה בדיוק אני מרגיש, היא מונה תשובות אפשריות: עצב, ריקנות, בדידות, החמצה."
  • "להיות בלי סוכה (במובן הרחב של המילה). להציץ מרחוק אל סוכות מקושטות ומאירות שאליהן לא תיכנס לעולם."
  • "אתה מבין ש(לפי שעה) פסגות הסבל הן בהיעדר בדידות. אולי רק בדידות, בדידות מוחלטת, עלולה לעזור."
  • "מסתבר שסופר מסוים אמר לו: מי שלא היה בחו"ל לא יכול לאהוב את הארץ. מי שלא היה עם נשים אחרות לא יכול לאהוב את אשתו."

נאמר עליו[עריכה]

  • "זהו ספר על אובדן, על אבל, על בדידות וגעגועים. על דמות אם וקשר חזק ורב־שכבתי איתה, והקושי הנורא לחיות בלעדיה. מצד אחד זה ספר מאד אישי ופרטי, ומצד שני זהו רומן המתאר בצורה פרגמנטרית כרוניקות משפחתיות סבוכות לאורך שלושה דורות." ~ ענר שלו