אמיל חביבי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
"הגישה לכם קפה וסירבה לקבל את מתנותיכם."

אמיל חביבי (בערבית: إميل حبيبي; 1922 - 1996) הוא סופר ערבי־ישראלי, חבר הכנסת. חתן פרס ישראל לספרות בשנת 1992.

מתוך כתביו[עריכה]

  • "אני מכיר אותה טוב מכם."
  • "מכתבים שנהגתי לכתוב בלי לשלוח אותם."
  • "הייתם מכנים אותה כמלכה הבלתי מוכתרת של הוואדי."
  • "היא הגישה לכם קפה וסירבה לקבל את מתנותיכם."
  • "יש לי ספרי זיכרונות הכתובים בכתב יד מבויש."
  • "אנחנו התעוררנו והתפכחנו. מדוע אפוא אין הם מתעוררים?"
  • "איש אינו יכול לשאת שני אבטיחים ביד אחת, ושלושה לא כל שכן."
  • "כאילו שזה דבר הגיוני שיהיה לסיפור התחלה ושיהיה לו סוף."
  • "ילד יהודי שהתיישב בקרבתי בלא שאבחין בו מפתיעני בשאלה: 'באיזה שפה אתה מדבר?'."
  • "ראיתי את יועאד מרימה את מבטה לכיוון השמים, מצביעה לעברנו ואומרת: בהימוג הענן הזה תזרח השמש!"

אמרותיו[עריכה]

  • "בספרות אני מעז לבטא את הרגשות האמתיים שלי."
  • "אני יודע שבעבודה, יצירה אמנותית, אתה לא יכול לשקר. כל שקר הקטן ביותר נחשף מיד."
  • אפשר לחיות יחד ובדו־קיום למרות הכול, למרות כל ההיסטוריה."

ראו גם[עריכה]