אמיר ברעם

אמיר ברעם (נולד ב־1969), אלוף בצה"ל המכהן כסגן הרמטכ"ל. שירת כלוחם בצנחנים ומפקד פיקוד הצפון.

---

• "מאז תחילת הלחימה, אוקטובר 2000, גדוד 890 מבצע שורה ארוכה של מבצעים ופעילות ממושכת בגזרות איו"ש השונות כפי שמתואר היטב על דפים מכובדים אלו: כניסות ראשונות לשטחי A בבית לחם, לחימה בשכם במסגרת מבצע 'חומת מגן' ועוד עשרות רבות של מבצעים בטול-כרם, קלקיליה ואתרים אחרים. 'סבלנות,התמדה ולעיתים כדור בין העיניים' אמירה זו מהווה כותרת גדודית ללחימה בעת הזאת, אמירה זו שהושאלה מהמרינס בלחימתו בטרור האסלאמי, מהווה את התמצית הרעיונית המבצעית נוכח תקופה זו." ~ דבר המג"ד, אמיר ברעם, לגדוד 890 בנוגע למוטו הגדודי. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים באינטרנט.
• "לחימה בעת הזאת בהיותה ממושכת ומוגבלת מחייבת את לוחמי הגדוד ומפקדיו למידה רבה של סובלנות: סבלנות ברכישת המטרה שפעמים עושה שימוש ציני באוכלוסיה תמימה. סבלנות ואורח נשימה מול עימות מתמשך העלול לגרור לשאננות ואדישות. סבלנות בהמתנה לניצחון המורכב מאוסף ניצחונות קטנים. כמו כן עם הסבלנות נדרשת התמדה: התמדה יומיומית ברדיפה אחר אויב אכזר המשחר לטרף אזרחים חפים מפשע במדינת ישראל, אויב אשר אינו בוחל בהריגת ילדים ומוצצים בפיהם. התמדה בחדשנות מבצעית, בחוסר הקיבעון בשיטה וביכולת להפתיע את האויב כל פעם מחדש. התמדה בשמירת דמותנו כלוחמים בצבא הגנה לישראל על כל ההבטים המסורתיים המשתמעים מכך וזאת למרות השחיקה הבעייתית. ולבסוף, לעיתים קרובות ככל האפשר, כדור בין העיניים: הדיוק בפגיעה הכירורגית הוא זה המפריד אוכלוסיה תמימה החפצה בשקט מאויב ציני. בניית ההבנה אצל האויב, באמצעים אלימים ומדויקים כי ברצונו להתיש אותנו טמונה התשתו. כאמור, אין זו שעת סיכומים. הגדוד מחויב להמשיך ולרכז את מירב זמנו, מרצו וכישרונו בעשייה המבצעית; עוד כשירויות שיפתיעו את האויב ויגרמו לפגיעתו, עוד התעקשות על אימון נוסף, מסדר נוסף עוד טכניקה קרבית נלמדת... כל שמשרת את המשימה במישרין או בעקיפין נמצא במרכז." ~ דבר המג"ד, אמיר ברעם, לגדוד 890 בנוגע למוטו הגדודי. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים באינטרנט.
• "במהלך החודש האחרון ציָינו, במגוון רחב של אירועים, 50 שנה לגדוד 890 – הגדוד הראשון והבכור של חטיבת הצנחנים. גם בשנה האחרונה – כמו בראשית שנות ה־50, עת אוחד הגדוד עם יחידה 101 – אנחנו מציינים החגיגות בתוך ימים של לחימה כנגד הטרור הרצחני המחפש לפגוע באזרחי מדינת ישראל, לערער את חוסנה וקיומה של החברה, לטעת פחד ולמנוע מאתנו צמיחה ושגרת חיים. המאמץ הנחוש והמתמיד למנוע מן המתאבד ומשלחיו להתפוצץ בלב ליבה של האוכלוסייה בישראל – מאמץ מבצעי של פשיטות, חדירה וחיפוש אחרי תשתיות המחבלים במעוזם – הוא כהמשך המאבק של מדינת ישראל על קיומה, עצמאותה וגבולותיה. וכהמשך דרכם של צנחנים מייסדים, לוחמי גדוד 890, בתקופת פעולות התגמול, המיתלה ו'החווה הסינית'. מפקדי צה"ל בראשית ימי המדינה, הועידו לצנחנים ולגדוד 890 את התפקיד ההיסטורי של עיצוב דמות הצבא והנורמות המבצעיות שלו כצבא מקצועי, מוסרי, יוזם והתקפי. ערכים של לחימה כמו ערך ההליכה קדימה לפני הפָּקודים, 'אַחֲרַי', היוזמה וההתקפיות, החדשנות והיצירתיות המבצעית, התושייה, כושר האלתור והדאגה לחייל – 'שתילים' של נורמות מבצעיות שניטעו ע"י מייסדי הגדוד, הפכו עם השנים 'לעצים' עבי גזע ולמורשתו של צה"ל כולו." ~ דבר המג"ד, אמיר ברעם, לגדוד 890 בחגיגות היובל לגדוד. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים באינטרנט.
• " לפני כחודשיים ימים נתקל כוח של פלוגת מרץ בעיר קלקיליה, בחוליית מחבלים מניחת מטענים וניטרל אותה. ההיתקלות אירעה בגן הירק העירוני המכונה "המונטזה", בדיוק באותו מקום שבו עמדה משטרת קלקיליה בשנת 1956 – אותה משטרה שפוצצה ע"י לוחמי גדוד 890 בפעולת תגמול בעקבות חדירה ורצח יהודים בשרון. התרגשתי כשעמדתי על שרידיה של המשטרה ההרוסה כשתחקרתי את מפקדי הכוח על ההיתקלות והמגע. הנה, לוחמי גדוד 890 של שנות ה־2000, לוחמים ופוגעים במחבלים באותו מקום היסטורי ובחסותן של אותן נורמות מבצעיות של תחבולה, יוזמה וחתירה למגע, מתוך רצון להגן על תושבי השרון ולאפשר להם שגרת חיים. לוחמי ומפקדי גדוד 890 העכשווי משולים בעיני כעומדים על כתפיהם של 'ענקים' והמנסים בעזרתם של הוותיקים להגיע גבוה יותר. ידעו נא, לוחמיו ומפקדיו הוותיקים של הגדוד המיתולוגי, כי השתילים הצעירים הנורמטיביים שנטעו וצימחו לאורך 50 שנה של קרבות, התעצמות ובניין הכוח, הם היום 'כעצים עבי גזע' של עשייה מבצעית רבת מעללים." ~ דבר המג"ד, אמיר ברעם, לגדוד 890 בחגיגות היובל לגדוד. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים באינטרנט.
• "לוחמי ומפקדי גדוד 890: עודנו נמצאים בעיצומה של המערכה על מדינת ישראל וגבולותיה. יש בי אמונה גדולה בכוחכם. נכונים לנו עוד אתגרים גדולים ועלינו לעמוד בכוננות ומוכנות מתמדת כנגד הטרור המאיים להכות במרכז הארץ, תוך בניין הכוח והיכולת למשימות המחר. דור של לוחמים אנחנו, השואפים ומייחלים לשלום. אך ידעו נא אוייבנו – ומוטב כי נשנן גם לעצמנו – כי אם נגזר עלינו לחיות על החרב, מוטב כי תהיה זו שלופה ומושחזת, חדה ועמידה – אחרת, לא נוכל לטעת עץ ולסלול דרך, להקים את בתינו ולחנך את ילדינו." ~ דבר המג"ד, אמיר ברעם, לגדוד 890 בחגיגות היובל לגדוד. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים באינטרנט.
• "לוחמים ותיקים, הורים, מפקדי עבר והווה: מחזורים שלמים של לוחמים עולים ויורדים מן הבמה. גם מטה של קצינים עוזרים, מג"ד או נָגַד ותיק – סופו שיפנה את מקומו לאחר. היצירה המפוארת ששמה גדוד 890, הרוח המיוחדת שלה ואופייה המבצעי לעולם יישארו!" ~ דבר המג"ד, אמיר ברעם, לגדוד 890 בחגיגות היובל לגדוד. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים באינטרנט.
• "זה מחזיר את הדיון לעניין העיקרי – לכך שהגדוד והפלוגה תופסים מחבלים. יש לי מסר מרגיע לעם ישראל: החיילים פה לא רעבים ולא קר להם. אפשר להפסיק להתקשר אלינו. מי שרוצה לתרום – שיעזור לאגודה למלחמה בסרטן או לאקי"ם ואם חשוב לו לעזור לרווחת החיילים, שיפנה לאל"ח. הם כבר יעבירו תרומות לאן שצריך." ~ כמג"ד גדוד 890, על הפרשה שהתפרסמה בתקשורת כי לחייליו סובלים ממחסור וזקוקים לתרומות. מתוך הכתבה "סא"ל אמיר ברעם: יש לי מסר מרגיע לעם – חיילי הגדוד לא רעבים ולא קר להם" מאת עמוס הראל, עיתון "הארץ", 16 בפברואר 2003.
• "אתה יודע מה אני הכי אוהב לקרוא ב'הארץ'? את עמירה הס. אל תיעלב. הכתבות שלה מספקות לי מודיעין שחיוני לי להערכות המצב. היא מתארת, לטוב ולרע, את התחושות של הצד הפלשתיני, דיווחים שאין לי ממקורות אחרים, על מבצעים שעשינו. החומר שלה מרתק, הוא מאפשר לי לבדוק את עצמי. כשאני קורא אצלה על הקלות שבה הפלשתינאים עוקפים את המחסומים שלנו, זה מראה לי עד כמה אנחנו לא רציניים ושחייבים לסתום את הפרצות. בכתבה שלה מסוף אוקטובר, למשל, היא מדברת על אחד, שהיא מכנה ז', חבר לשעבר בחזית העממית שבעברו ישב בכלא בישראל ועכשיו מילט את בנו לחו"ל כדי למנוע ממנו להצטרף לארגוני ההתנגדות, כי לטענתו האלימות לא משתלמת. בשבילי זה פידבק מעולה מהשטח, שמעיד שהלחץ שאנחנו מפעילים נושא פירות. מצד שני, כשהיא כותבת על תופעות שאנחנו לא בסדר, כשטנקים שמצורפים אלינו משתוללים ברחובות שלא לצורך, הדיווח מאפשר לי לטפל בנושא ולהימנע להבא מלגרום נזקים בזדון. תגיד לה שמג"ד בצנחנים, שנלחם יום יום במחבלים ושיש לו במירכאות כפולות ומכופלות דם על הידיים, מוסר לה את הערכתו הרבה. אין לי מה לחפש בטול כרם זאת עיר מגעילה, אין בה איזה מוזיאון או קבר אבות להתפלל בו, אבל כל עוד הרשות הפלשתינית לא עומדת בהתחייבויות שלה אז אנחנו נעשה בה את העבודה." ~ מתוך הכתבה "הריסה נאורה" מאת אביחי בקר, עיתון "הארץ", 16 בפברואר 2003
• "אנחנו פועלים לילה לילה בגזרה, פעילות הגנתית והתקפית גם במחנות הפליטים וגם בקסבה. הפעילות מלווה בירי והשלכת מטענים לעבר הכוחות. הלילה הפעלנו שיטה נוספת שכללה בין היתר מארבים גלויים וסמויים ואף הגענו למגע עם מספר מבוקשים חמושים. במקום התנהלו חילופי אש ובין ההרוגים היה גם פאדי קאפישה. זה לא היה במקרה, זה נכון שלא היה לנו מידע מודיעיני שהוא החמוש במקום, אבל הפגיעה בו לא היתה מקרית." ~ (מקור)
• "הפיגוע שהם תכננו סוכל באופן חד משמעי. זה לא אומר שלא נשארו מחבלים במחנה והסתיימו כל העניינים, ישנה עוד עבודה רבה. ישנן כוונות אחרות. אנחנו נצא רק כאשר נסיים את כל מלאכתנו זה יכול להיות היום וזה יכול להיות עוד הרבה זמן, חיילים תפקידם להלחם כדי שלעם ישראל יהיה שקט בעיקר בזמן החגים. במהלך הפעילות נהרג בן ציון, לוחם עז מגדס"ר צנחנים, שנהרג בהיתקלות עם מחבל. חבריו הצליחו להרוג את המחבל והמשיכו בפעילות המעצרים במרחב הזה, אלה דברים שיכולים לקרות בסוג כזה של לחימה שהוא מאוד צפוף ורווי באזרחים אי אפשר לפעול ללא מגבלות"." ~ (מקור)
• "לעשות גרילה לגרילה." ~ תפיסתו של ברעם את צורת הלחימה הנכונה בטרור. מתוך כתבתו של רונן ברגמן, "שם הקוד: אלמנת קש", ידיעות אחרונות, 26 באפריל 2004.‏
• "הרעיון הוא לגרום למבוקשים לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים לירות על כוחות צה"ל. תשתיות הטרור בערים ובמחנות הפליטים למדו שכל הסיפור הזה של ביצוע ירי ספורדי או השלכת מטעני חבלה על כוחות צה"ל קיבל פתאום תג מחיר, פתאום זה הפך מסוכן, פתאום אתה חוטף מהגב. בעצם, באנו לנטרל את הא־סימטריה המובנית בין צבא גדול כבד, מסורבל, צפוי מראש ובעל שיגרת תנועה, לגרילה שנוטים להאמין שהיא אמורפית וחסרת צורה. דרך לימוד מאפייני הגרילה, אני כופה עליה צורת התנהגות מסוימת, אני יוצר לה צורה, אני גורם לה להגיב איפה שאני רוצה ואז פוגע בה." ~ תפיסתו של ברעם את צורת הלחימה הנכונה בטרור. מתוך כתבתו של רונן ברגמן, "שם הקוד: אלמנת קש", ידיעות אחרונות, 26 באפריל 2004.‏
• "אם נשווה את המצב כיום לתקופת שהות צה"ל בלבנון, הרי שאז הייתי עושה מבצע אולי פעם בחודש, תמיד באישור ישיר ובתידרוך ובמעורבות של אלוף הפיקוד עצמו, ותמיד רק בביצוע הסיירת, והתוצאות היו אפסיות. היום מדובר במבצעים בשילוב כוחות רבים, כשהמפקד בשטח הוא בדרגת מ"מ ובחפ"ק שלו נמצא מפקד הפלוגה ומאחור נמצא המג"ד. הפיקוד העליון למד לסמוך על דרגים נמוכים הרבה יותר." ~ תפיסתו של ברעם את צורת הלחימה הנכונה בטרור הפלשתינאי באינתיפאדת אל-אקצה. מתוך כתבתו של רונן ברגמן, "שם הקוד: אלמנת קש", ידיעות אחרונות, 26 באפריל 2004.‏
• "איתן בלחסן, שהיה מפקד סיירת הצנחנים, נהרג בלבנון. קיבלתי טלפון בארבע בבוקר לבוא להחליפו." ~ על הדרך שבה מונה למפקד סיירת צנחנים. מתוך כתבה מאת עמוס הראל, "מג"ד בשכם: לא נוכל להחזיק תושבים בבתים לנצח", הארץ.
• "הדבר שהכי מדהים אותי, הוא איך הבאנו את ריחן ועיישיה לשטחים. אני מכיר טוב את לבנון. את רוב השירות שלי עשיתי שם; אין ואדי שלא שכבתי בו במארב. עכשיו אני נוסע כאן, בשכם, ברכב ממוגן ירי או בנגמ"ש, במקומות שפעם נסעתי בהם לבד בפיז'ו הצבאית שלי. אני לא בא בטענות לאף אחד. גם אני האמנתי שייצא מזה שלום. אבל איך, במו ידינו, הבאנו את לבנון למרחק של עשרים קילומטרים מהבית שלי? אני לא יכול לנסוע פה בלי לחשוב על זה." ~ מתוך כתבה מאת עמוס הראל, "מג"ד בשכם: לא נוכל להחזיק תושבים בבתים לנצח", הארץ.
• "ספרו האפי של סטיבן פרספילד, "שערי האש" (הוצאת מעריב), על קרב במעבר ההרים הצר של תרמופילי, אל מול חוף ימה המזרחי של יוון, בקיץ של- 480 לפנה"ס, הוא סיפור על אומץ לב, מנהיגות וטקטיקה. כוח מיוחד, שמנה שלוש מאות לוחמים, נשלח אל עומק השטח לקראת האויב, מאות קילומטרים מעיר המדינה, כדי לעכב את הצבא הפרסי הענק במעבר הצר. לפעולה הטקטית המעכבת, כמו גם לגילויי האחווה והגבורה, שסיפורם נישא לאורכה ולרוחבה של יוון, היתה השפעה אסטרטגית. העם היווני המפולג השכיל להתגבר על מחלוקות ומדון, ולאחד את ערי המדינה לכוח מגן אחד, שקם להכות ולהילחם בצבא הפרסי הפולש." ~ מתוך המאמר "מעטים מול רבים" מאת ברעם. פורסם בעיתון "במחנה".
• "הקרב התרחש באמצע אוגוסט של- 480 לפנה"ס, כשכסרכסס (אחשוורוש הראשון, בנו של דרויש), הגיע למעבר תרמופילי. כסרכסס לווה בשבעים אלף מטובי לוחמיו- כולל יחידת המשמר של "בני האלמוות" (שנקראה כך, משום שכאשר אחד החיילים נהרג, מיד מונה לו מחליף). מולו התייצבו ששת אלפים יוונים. על מנת להתגבר על יחס הכוחות הגרוע, בנו היוונים במרכז המעבר קיר סלעים, שהצר אותו לפתח של חמישה עשר מטרים בלבד. כך, נמנע מהפלנקס הפרסי הענק להתפרס ולהביא לידי ביטוי את מלוא עוצמתו. המלך הפרסי לא האמין שכוח כה קטן יעז להתנגד לצבאו האדיר, ולכן הקציב ליוונים חמישה ימים בכדי למסור את כלי נשקם. משסירב המלך הספרטני לדרישה ('שיבוא לקחת את כלי הנשק בעצמו'), שלח כסרכסס את חייליו, גל אחר גל, אל תוך הקרב. ואולם אלה נבלמו על- ידי היוונים, שנשענו להגנתם על ההר ועל הים. הפרסים החמושים בחיצים ובחניתות קצרות, לא יכלו לרומחים הארוכים של ההופליטים היוונים המאומנים היטב. הקרב ארך שלושה ימים. ביומיים הראשונים היו אלה ששת אלפי יוונים שנלחמו עם הספרטנים, אבל לאחר היום השני הסגירו מורי דרך את דבר קיומו של שביל עזים מאגף לפרסים, שאיפשר לכסרכסס להקיף את המעבר ולהופיע מול היוונים בעורפם. משנודע הדבר לליאונידס, המלך הספרטני, הוא שיחרר את הלוחמים שאינם ממוצא ספרטני, וניצב בראש שלוש מאות לוחמיו ליום קרב אחרון אל מול "בני האלמוות." ~ מתוך המאמר "מעטים מול רבים" מאת ברעם. פורסם בעיתון "במחנה".
• "ההיסטוריון היווני, הרודוטוס, מספר על מהלך הקרב האחרון, כי גם כאשר נותרו רק ספרטנים בודים ללא כלי נשק ומגינים, הם המשיכו להילחם באבנים ובמקלות, "בשיניים ובידיים חשופות," עד אשר נהרג האחרון שבהם. במעבר תרמופילי הוצבה אבן- הקיימת עד היום- ועליה חקוק המשפט: "הו עובר אורח. לך הגד לספרטנים, כי כאן אנו שוכבים נאמנים לחוקיהם." אם נתעלם מהנוקשות ומהקנאות ומהנוקשות שאפיינה את דרך החיים הספרטנית בכלל, ונתמקד בהיבטים הצבאיים והפיקודיים בלבד- הרי שלפנינו ספר מרתק העוסק בתפקידו של המפקד בנוהל הקרב ובמהלכו: מקצוענות, מנהיגות , דוגמה אישית, משמעת מבצעית, אחוות לוחמים, ורגש הבושה שצריך להיות חזק מפחד המוות." ~ מתוך המאמר "מעטים מול רבים" מאת ברעם. פורסם בעיתון "במחנה".
• "הנה, לדוגמה, התדריך האחרון שנתן ליאונידס לקציניו, לפני היציאה לקרב (עמוד 229): "אתם המפקדים, אנשיכם נושאים את עיניהם אליכם כדי לפעול על- פי הדוגמה שתיתנו להם. אל לקצינים להתבודד או להיות רק בחברת הקצינים האחרים, אתם צריכים להיות עם אנשיכם יומם וליל. הניחו להם לראותכם ולראות שאינכם יראים. כאשר יש עבודה לעשותה- הכניסו את ידיכם ראשונים, שאר האנשים יבואו בעקבותיכם. כמה מכם, אני רואה, הקימו לעצמם אוהלים. הפילו אותם מיד. כולנו נישן כפי שאני ישן, בחוץ. העסיקו את אנשיכם, אם אין עבודה לעשותה- תמציאו אותה. אם לחיילים יש זמן לפטפט, פטפוטם הולך לפחד. פעילות, לעומת זאת, מגבירה את התיאבון לפעילות נוספת. הקפידו בכל עת על משמעת קרבית. אסור לאף אחד להתפנות לצרכיו הטבעיים ללא החנית והמגן שלו. זכרו שכלי הנשק המאיימים ביותר של הפרסי, חיל הפרשים שלו והמוני הקשתים והקלעים, הופכים להיות חסרי חשיבות בגלל תנאי הקרקע. זאת הסיבה שבחרנו את האתר הזה. אין באפשרות האויב להחדיר יותר מתריסר אנשים בו בזמן דרך המעברים הצרים האלה, ולרכז יותר מאלף איש לפני החומה. לנו יש ארבעת אלפים. אנו עולים עליהם ביחס של אחד לארבע." סיפור הגבורה של הקרב בתרמופילי, הוא סיפור מופת על מנהיגות צבאית וטקטיקה. על כן, נכון למצוא לו מקום של כבוד בארון הספרים של כל מפקד שדה בצה"ל." ~ מתוך המאמר "מעטים מול רבים" מאת ברעם. פורסם בעיתון "במחנה".
• "זכות גדולה ומחוייבות אדירה היא בעבורי לפקד על חטיבת הצנחנים - כור מחצבתי ודרך חיים; חטיבה בה לחמתי ולצערי גם איבדתי בה חברים מפקדים ופקודים לאורך יותר מ-23 שנים של שירות בגדוד 890, בפלוגת העורב ובסיירת. במעמד זה של קבלת הפיקוד אני זוכר את הפנים, השמות והדמויות של הנופלים שנשארו צעירים כשהיו, באלבום התמונות של אותם הימים או בני אותו הגיל, אלא שבאלבומי שלי נוספו תמונות עם השנים. בחטיבת הצנחנים מגוון רחב של אמצעים, כלי לחימה ויכולות טכנולוגיות רבות ומגוונות - אך אנשים !! האנשים עליהם אני מקבל את הפיקוד היום, הם הם ייחודה ויתרונה האמיתי - טובי בניה של החברה הישראלית, מיעוט שהוא נבחרת!" ~ (מתוך הנאום שנשא עת קיבל עליו את תפקיד מח"ט הצנחנים).
• "לעם ישראל נמאס. רצף הפיגועים עורר את ממשלת ישראל לשים קץ לטרור והיא הורתה לצבא לצאת למשימותיו על- מנת להגן על הבית. אנחנו לא פועלים מתוך רגשי נקמנות, אלא כאנשי מקצוע. אני רוצה כמה שיותר מחבלים עם כדור בין העיניים. אבל מי שמרים ידיים או נמצא ליד נשים וילדים אסור לפגוע בו." ~ מתוך התדריך שנתן לחייליו בגדוד 890 בטרם הקרב על שכם במבצע חומת מגן. מתוך הספר "המלחמה השביעית" מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמוד 252.
• "בתרגיל למדנו כי יכולות האש מן התווך (מהאוויר וממרחק) לא נתנו מענה אפקטיבי מלא לאתגר שבהתמודדות מול מטרות בעלות אורך חיים קצר, אשר לעיתים הוסתרו תחת שיח או נורו מפתח מערה מוצלת. היכולת להשתנות בין הפעלת אש לבין תמרון קרקעי וקרב קרוב, היא תנאי להכרעת הגרילה של חיזבאללה. לא ניתן להכריע את חיזבאללה ללא מגע קרוב." ~ מתוך סיכום שכתב על תרגיל שערך כמפקד יחידת מגלן. מתוך הספר "קורי עכביש" מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמוד 116.
• "בערב זה בחרנו לציין את 'גבורת הלוחם' וגבורת הצנחן. חטיבת הצנחנים התברכה בלוחמים ומפקדי שדה מעולים, אשר מתקיים בהם השילוב הנכון של מסירות נפש, נחישות, מקצוענות ללא פשרות, אהבת האדם ואהבת העם והארץ. כדוגמה אחת לגבורת הלוחם, בחרנו להזכיר היום את סיפורו של לוחם סיירת צנחנים חיים בכר ז"ל, מופת בחייו ובמותו, אשר נפל בראש הטור, במקום בו הולכים הטובים בבניה של הארץ. חיים בכר נפל במהלך פעולה נחושה במחנה הפליטים בלאטה, כשהוא הולך בראש חבריו, ללא פחד ונוכח פני אויב, אש ומטענים, כדי להגן על אזרחי ישראל בתקופה של טרור ודם. יש מי שיפרשו את פעולת ההולך בראש באופן מצומצם, כראשון בסדר התנועה. העושים כך- שוגים בהבנת המושג. הראשון משמעותו- ראשון באחריות, ראשון בעשייה, בזיהוי ובהחלטה. הוא הראשון בהבנה ובנתינה והראשון במבחן רגע האמת- ההסתערות נוכח פני האויב! ראשון כדרך חיים ולדאבוננו, לעיתים הוא גם ראשון בנפילה. ראשון הוא אופי, אבל ראשון הוא גם תכונה נרכשת. חטיבת הצנחנים נטלה חלק פעיל ומרכזי בכל מערכות ישראל: בפעולות התגמול והלחימה העיקשת בפדאיון של שנות החמישים, הקרב ההרואי במייצרי המתלה במבצע קדש, קרבות רפיח וגבורת משחררי ירושלים במלחמת ששת הימים, הלוחמים האמיצים בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, המרדפים בתקופת מלחמת ההתשה, מלחמות צה"ל בלבנון והובלת הצנחנים את הלחימה של השנים האחרונות כנגד ארגוני הטרור הפלסטיניים- בכולם! בכל אלו, בלטה גבורתם של הלוחמים מן השורה ועל כן את סיפורם בחרנו להדגיש כאן היום." ~ מתוך דבריו בעצרת חטיבת הצנחנים (מקור).
• "אני לא אשקר: המעבר לגדוד הסיור פגע בסיירת. אבל אני מקפיד לשמור על העצמאות של הסיירת באופן יחסי. הסיירות של חטיבות החי"ר האחרות נפגעו הרבה יותר מהמהלך הזה. לצנחנים יש המותג הזה שנקרא 'סיירת צנחנים', וחשוב לנו לשמור עליו. יש לסיירת צנחנים יכולות ייחודיות ומשמעותיות שאין לסיירות האחרות. כל יחידה טובה צריכה להיאבק על מקומה, בדיוק כמו שחטיבת הצנחנים צריכה להיאבק על מקומה בין החטיבות, למרות שכביכול המקום שלה בטוח יותר. התחרות בריאה וטובה." ~ (מקור).
• "תמיד יש נטייה לדבר על 'דור הנפילים' של מאיר הר-ציון וכו'. אבל אני אומר שהדור של היום מעולה, טכנולוגי יותר, חזק יותר. אנשים שמשלבים רמת אינטליגנציה גבוהה ורמה פיזית בלתי רגילה. הסיירת היא זו שמקבלת את המבצעים המורכבים ביותר של החטיבה. כמח"ט, אני מקפיד מאוד לשמור על מקומו של מפקד הסיירת, בעיניי הוא ראשון בין מפקדי הפלוגות. זה איש שבפוטנציאל צריך להיות מח"ט הצנחנים, ובוודאות להיות מג"ד בחטיבה. אני ממנה לתפקיד הזה את הטובים שבטובים." ~ (מקור).
• "זאת סיירת מצוינת שיכולה לפעול בכל מקום. אם יציבו אותנו בגבול הדרומי נהיה מסוגלים לעבוד היטב, אם יציבו אותנו בחרמון או בגולן אנחנו נדע מה לעשות, וגם אם נשים עכשיו את הלוחמים ברצועת עזה, הם יהיו הכי מקצועיים שיש. זאת יחידה שיודעת לבצע התאמות, ובמזרח התיכון המשתנה, טוב שיש לנו יחידות כאלה, שיכולות לעשות הכל." ~ (מקור).
• "התקשרו אלי בשתיים בלילה ואמרו לי שבשבע בבוקר אני מקבל את הפיקוד על היחידה. הסיירת היתה במצב קשה מאוד, זה ממש לא שכיח שמפקד סיירת נהרג, ואחרים נהרגים ונפצעים. היו שם משברים לא מעטים, האתגר היה גדול: לא רק להצליח במבצע כזה או אחר, אלא לרכוש את אמונם של האנשים ולהחזיר ליחידה את הביטחון העצמי. אבל זו יחידה נהדרת, עם אנשים מעולים, ומהר מאוד עשינו מבצעים מוצלחים וחוצי קו בלבנון. עד שבמאי 2000 יצאנו מלבנון ועברנו לאיו"ש." ~ (מקור).
• "'לא חוזרים עד שמבצעים'- הגדוד לא אכזב, הצלחותיו שוכפלו מדור לדור, ושורשיהם מגיעים עד חיילי ההווה, ומוכיחים שהנחישות והדבקות במטרה- הם המרכיב לניצחון. נכונים לנו עוד אתגרים במזרח-תיכון משתנה ומאיים, והגדוד יידרש למשימות שעוד לא ידענו כמותם." ~ (מקור).
• "בראייה קדימה, הגדוד הופך ליותר ויותר טכנולוגי, ומתפתח כל הזמן. מצד אחד אנחנו מקבלים נוער נהדר ומצד שני אין חזקה מרוח הגדוד, וזה הייחוד - השילוב בין הנוער למורשת." ~ (מקור).
• "יש לנו צבא קטן שחייב להתכונן לשלל איומים. אני מתכונן למתאר סורי אבל מתוכו אני לוקח מוכנות לאירועים באיו"ש. בסופו של דבר התוצאות נשענות על הלוחם עם הסכין, הרימון והרובה. הלוחם, יידע להילחם בכל גזרה והמפקד מקדימה יידע לעשות עבורו את ההתאמה. אף אחד לא יודע מה יקרה בגבול הדרומי, בלבנון או בסוריה. אנחנו צריכים להתכונן להכול ולכן אני שמח שהאלוף אישר את האימון." ~ (ראיון).
• "מטמיעים איפוק, שימוש אמצעים לפיזור הפגנות אבל ההכנה המנטאלית היא יסוד. אנחנו מדברים על הכול בשבוע ההכנה. מדמים מצבי לחץ כולל חיילים מחופשים עם כאפיה שבסימולציה מקבלים מאתנו הנחיות...בסוף אין פתרון קסם והמענה לשאלות הקשות הם מפקדים שיעמדו קרוב למקום ההתרחשות וימנעו הלוחם את הדילמות שעלולות לסבך אותו." ~ (ראיון).
• "אין פטורים אצלי משום משימה אבל אני אהיה מספיק חכם כשאני מחלק את המשימות." ~ (ראיון).
• "חומת מגן היתה בראש ובראשונה עניין של קבלת החלטות. היינו צריכים לנצח בעיקר את עצמנו, להתגבר על מחסום הפחד ולהיכנס לשטח הצפוף רווי המטענים והאויב. למדנו על עצמנו בהחלטה הזו יותר משלמדנו על הפלסטינים"" ~ מתוך הכתבה "בצה"ל מזהירים מהחרפת העימותים: האינתיפאדה השלישית בדרך?", מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, "הארץ", 30.03.2012 (מקור).
• "לפני הגדר לא היתה מגננה יעילה. ישבנו עם הגדוד בטול כרם והשב"כ היה מעביר התרעה על מתאבד בדרך. הבנתי שאין הרבה מה לעשות חוץ מלהעמיד חיילים על הכביש ליד בחן ולהחזיק ידיים. די מהר עברנו להתקפה. הוצאנו את כל הגדוד למחנה הפליטים טול כרם, לשבת חזק עליהם לפני שיתקפו אותנו. הכל עבד על זמן אפס. אם החמצת מחבל בטול כרם, בערב היית שומע בחדשות על פיצוץ בנתניה. זו מציאות הזויה, שבה המלחמה מתנהלת מטרים מהאזרחים. ניהלנו קרב אש לילי במחנה הפליטים ובבוקר שתינו קפה בבת חפר." ~ מתוך הכתבה "בצה"ל מזהירים מהחרפת העימותים: האינתיפאדה השלישית בדרך?", מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, "הארץ", 30.03.2012 (מקור).
• "אבל יצאו פחות שרוטים מהדור שלי, דור האינתיפאדה הראשונה. היתה להם הצדקה מוסרית מלאה לפעול. כאן ירו עליהם ובעורף התפוצצו אוטובוסים. פה אני רואה את הגדולה של המח"ט שלנו אז, אביב כוכבי (כיום ראש אמ"ן). הוא ידע לשים את האצבע על בעיית ההתנהגות. מי שיגיד שלא היו עבירות ערכיות בזמן האינתיפאדה משקר. גם אצלנו בחטיבה היו מקרים של השחתה מכוונת של רכוש וביזה וגניבות. גם הרגנו בטעות אנשים שלא היינו צריכים להרוג. אבל ידענו לבדוק את עצמנו וגם להעניש כשצריך, במיוחד כשאנשים עברו עבירות שלא היו רק טעות בשיקול דעת בלהט הקרב". האינתיפאדה השלישית, הוא מתרשם, אינה עניין מיידי או מובן מאליו: "מחיר ההפסד נצרב אצל הפלסטינים. האזרח מהשורה אצלם לא יכול היה לחיות חיים רגילים באותה תקופה. הם זוכרים זאת היטב." ~ על השפעת הלחימה באינתיפאדה השנייה על הצנחנים עליהם פיקד. מתוך הכתבה "בצה"ל מזהירים מהחרפת העימותים: האינתיפאדה השלישית בדרך?", מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, "הארץ", 30.03.2012 (מקור).
• "אולי בגלל זה אני פחות חושש מכניסה לעזה. כמו בחומת מגן, עד שאתה לא משלם מחיר קשה, עם הגב לקיר, אנחנו לא פועלים. גם אני אוהב את כיפת ברזל, אבל בסוף היא תמצה את עצמה. מגיע השלב שבו כל כיפה צריכה פטיש לידה. ואז נצטרך לשלוף מהזיכרון את מה שעשינו בחומת מגן." ~ מתוך הכתבה "בצה"ל מזהירים מהחרפת העימותים: האינתיפאדה השלישית בדרך?", מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, "הארץ", 30.03.2012 (מקור).

נאמר עליו

• " אחד המבצעים האיכותיים ביותר של היחידה, מבצע מורכב ורב משתתפים שכלל שיתוף פעולה עם יחידות כגון פלס"ר 35, מגלן וכוחות חיל האוויר. בעקבות מורכבות המשימה נכנסה היחידה לנוהל קרב שארך כחודשיים וחצי וכלל הכנות רבות, תרגולות שתוף פעולה עם חיל־האוויר וירי טילים רבים באימון, תורגלו כל התרחישים האפשריים ורמת המוכנות המבצעית הייתה גבוהה ביותר. המשימה – חיסול מחבלים ואיתורים במזרעת-כפרה אשר נמצא צפונית לרכס ג`בל צפי וצמוד לג`בע, כפר שהיה בסיס עורפי של חיזבאללה, מקן המחבלים הזה יצאו בין היתר גם המרצחים שהרגו חודשים מספר קודם לכן את אבי מילר ז"ל, שחר רפאלי ז"ל, יונתן בויידן ז"ל ודניאל ריי ז"ל, לכן המבצע היה גם טעון מאד מבחינה רגשית. בחמישה עשר באוקטובר 1994 יצאה היחידה למבצע. רכובים על גבי מרצדסים ביצע הכוח איגוף אדיר, שחדר עד כארבעים ק"מ בעומק לבנון ומאחורי הקו האדום בכדי להגיע אל קן המחבלים מן העורף. הכוח פרק רגלית וביצע תנועה רגלית עד לעמדה שצפתה על מזרעת-כפרה, לאחר שזוהו מחבלים ע"י התצפית הכווין מפקד העמדה, המ"פ דאז, אמיר ברעם את מסוקי התקיפה של חיל־האוויר שהשמידו ארבעה מחבלים. המבצע הוגדר כהצלחה מסחררת מכיוון שעמד הן במשימת השמדת המחבלים והן באיסוף המודיעין שהיה נחוץ במסגרת המבצע, או כפי שהוגדר בסיכומי האלוף: 'המבצע הוכיח שאנו תוקפים כל יעד של חיזבאללה המוכר לנו...'." ~ על מבצע "פנתר ורוד" עליו פיקד (מקור)
• "כשהחלימה הרגל חזר שרון ליחידה וזומן לראיון אצל המפקד החדש של הסיירת, רס"ן אמיר, במטרה לפתוח דף חדש. 'הסברתי לו את הבעייתיות שיש לי ביחס ללבנון, והוא מצידו אמר לי שהוא רוצה אותי שוב בכוח. 'אצלי', הסביר לי, 'יכנסו ללבנון רק אנשים שיעמדו בתור כדי להגיד שהם מעוניינים'. עניתי לו שאם הוא ייתן לי פקודה אני אמלא אותה על הצד הטוב ביותר, אבל כל עוד זה תלוי רק בי, משפט כזה ספק אם ייצא ממני.' שרון נופה מפלגת הלוחמים ושובץ להיות מדריך במחלקת הטרור שלה אין קשר ללבנון. יותר לא התעסקו איתו. אחר כך, כשאמר בחצי־פה שהוא מוכן למשימה, זה כבר לא עזר. לפני שבועיים אפשרה לו היחידה להשתחרר בשחרור מוקדם, חודשיים לפני תאריך השחרור הנקוב, לצורך השלמת בגרויות. לפני שעזב הספיק שרון להחתים את כל היחידה על תעודת 'נאמן ניקיון'. כשהזדכה על הציוד ראה את הסיירת חוזרת ללא שריטה מביצוע שבו חיסלה שני אנשי חיזבאללה." ~ (מקור)
• "ההסתכלות המבצעית שלו היא חטיבתית ולא אוגדתית. מבחינתו, אם יצא הפיגוע מגזרתו הוא נכשל, למרות שיש ערים פלשתיניות שעוטפות את גזרתו וחיילי צה"ל עדיין יכולים לעצור את המפגע לפני שייכנס לישראל. לשם כך הוא מפעיל את מרב הסנסורים שלו בתוך קן הצרעות שנקרא שכם. הוא מפעיל מעגל התקפי ופעולות בתוך העיר כדי לאסוף מודיעין קבוע ורציף. מעגל ההגנה שלו כולל את הצירים והיישובים הצמודים לשכם. את תפיסת ההפעלה שלו הוא גיבש כשהיה מפקד גדוד 890 בחטיבת הצנחנים שפעל בערים שכם וטול-כרם. לפקודיו הוא הגדיר זאת בפשטות, ללא שימוש במילים מפוצצות: 'הונאה טקטית שלא תלויה במודיעין. לגרות את האויב, להונות אותו, שייחשף, ואז לפגוע בו. להביא את אנשיך למגע איתו'. הוא ניתח את הסרט מבחינה מקצועית ופקודיו מספרים שהתמונה שמציתה לו את הדמיון בעת הצפייה בסרט היא הילד הקטן, "המודיע", שפותח את הטלפון כשהמסוקים יוצאים משטחי הכינוס. ברקע נשמע רעש המסוקים. הוא רץ ומביא את המכשיר הסלולרי לאדם הנכון שיעביר את ההודעה לחברי המיליציה של איידיד ויבהיר להם שהאמריקנים באים. השוק שוב מתארגן לפשיטה אמריקנית. 'זה מראה עד כמה חשובה פעולה חשאית בשטח כינוס, כי גם בשכם יש תצפיתנים, בדיוק כמו בסרט", הוא אומר לחייליו'." ~ (מקור)
• "המסר המרכזי שלו מאז היה מג"ד, ובטח כמח"ט, היא לא לראות שום דבר זולת כלי הרובה והסכין. 'זו הפריזמה. כך חינכתי את חיילי להיות התקפיים', הוא אומר כמעט בכל הרצאה. אבל עם זאת הוא יודע שכדי להדגיש את הצלחותיו הוא צריך לדאוג לתושבים הפלשתינים שלא יאכלו אחד את השני בסכסוכי חמולות, ולסייע להם באספקת מים וחשמל, ומעבר בצירים. פאדי עא-לטיף קאפישה, בן 29, עמד בראש הזרוע הצבאית של התנזים בשכם. פאדי היה מופעל באופן ישיר על ידי החיזבאללה ועמד מאחורי עשרות פיגועי ירי ומטענים כנגד כוחות צה"ל בשכם וגלגל גם פיגועי התאבדות. קאפישה הוא דוגמא אחת מתוך עשרות ההצלחות של חטיבת השומרון. פעולות הגירוי והתגובה של ברעם פותחו והיום ברור לו היטב כי הפיתוחים בנושא זה כבר מזמן עברו את הגודל שלו. דבריו של ברעם אחרי חיסולו של קאפישה על ידי לוחמי גדוד חרוב מסייעים בהבנה לדמותו של אחד המח"טים הכי טרודים בצה"ל. 'כמובן שאנו שבעי רצון מהפעילות, אך אנו לא רוקדים וחוגגים בעקבותיה. ככתוב, 'בנפול אויבך אל תשמח ובהיכשלו אל יגל לבך'." ~ (מקור)
• "בלחימה בשטחים רואה ברעם 'עבודה עם פיצוי יומיומי על הזיעה'. לפני הכניסה לשכם פעל הגדוד באזור בית-לחם, שם עצרו אנשיו את איברהים סראחנה, מוביל המתאבדים לפיגועים בירושלים ובראשון לציון. 'אחרי שלכדנו אותו, כינסתי את החיילים ושאלתי: מי גר בראשון לציון? סיפרתי להם מי הוא היה. זה מחבר אותם לעשייה'. פלוגת החוד של 890 חשפה השבוע מעבדה ובה חגורות נפץ. 'הקשר שלי השתתף במעצר יומיים אחרי שקרובת משפחה שלו והנכדה שלה נהרגו בפיגוע בגבעה הצרפתית. אתה לא צריך לשכנע יותר מדי את החייל בצדקת המשימה, כשהוא רואה שקית חומר נפץ שהיתה יכולה להתפוצץ ליד הבית שלו'." ~ מתוך כתבה מאת עמוס הראל, "מג"ד בשכם: לא נוכל להחזיק תושבים בבתים לנצח", הארץ.
• "'סבלנות, התמדה ולעתים כדור בין העיניים', זאת הסיסמה הלקוחה ממסורת המרינס שבה בחר מג"ד 890 לקדם את הבאים למשרדו במחנה, שתי אצבעות מטול כרם. 'למה הכוונה? שבשביל לנצח את הטרור צריך הרבה אורך רוח וכשכבר יורים – זה חייב להיות מדויק', מסביר המג"ד." ~ מתוך הכתבה "הריסה נאורה" מאת אביחי בקר, עיתון "הארץ", 16 בפברואר 2003
• "את הפיגוע בצומת בית ליד, בינואר 95', הוא מגדיר אירוע מעצב, בעל השפעה מכרעת על אמונתו בצדקת הדרך. הוא שירת אז במחנה בקרבת מקום, שמע את הפיצוצים ונזעק למקום. 'ראיתי בחיי הרבה בחורים מרוסקים עד שנעשיתי חסין מפני זה ואולי אדיש משהו, אבל חיילות? הזוועה שהתגלתה לעיני שם, בשבילי זה היה יותר מדי'." ~ מתוך הכתבה "הריסה נאורה" מאת אביחי בקר, עיתון "הארץ", 16 בפברואר 2003
• "אל"מ אמיר ברעם, לשעבר מפקד גדוד 890 ויחידת "מגלן", יכנס מחר (חמישי) לתפקידו כמפקד חטיבת הצנחנים. בתפקידו האחרון כיהן כמפקד חטיבת מילואים מובחרת של הצנחנים. אל"מ ברעם יחליף בתפקיד את אל"מ אהרון חליווה, המכהן כמח"ט מאז חודש אוגוסט 2009. אל"מ ברעם החל את דרכו בחטיבת הצנחנים עם גיוסו בשנת 1988. את שירותו הסדיר התחיל בפלוגת "עורב" של החטיבה ולאחר מסלול ההכשרה כלוחם, יצא לקורס קצינים וסיים אותו כמצטיין. בסיום הקורס מונה למפקד צוות בפלוגת "עורב" צנחנים, עד לשנת 1992, בה מונה למ"פ בגדוד 890. בשנת 1994 נכנס לתפקידו כמפקד פלוגת ה"עורב" – עליה פיקד במבצע "פנתר ורוד" בו חוסלו ארבעה מחבלי חיזבאללה בעומק לבנון. בשנת 1999 מונה למפקד סיירת הצנחנים, לאחר מותו של איתן בלחסן – שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בדרום לבנון. אל"מ ברעם פיקד על הסיירת עד לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. לאחר תקופת לימודים, מונה בשנת 2002 למג"ד 890 של חטיבת הצנחנים. אל"מ ברעם פיקד על הגדוד בעת מבצע "חומת מגן", בעיקר בגזרת בית לחם ובשכם. עם תום תקופת כהונתו, מונה אל"מ ברעם למפקד יחידת מגלן. כמפקד חטמ"ר שומרון הוביל אל"מ ברעם פעילות מבצעית ענפה לחיסול הטרור הפלסטיני בשכם – תוך סיכול מספר רב של פיגועים. תחת פיקודו נמנה חיסול המבוקש פאדי עא-לטיף קאפישה, אשר עמד בראש הזרוע הצבאית של התנזים בשכם על ידי לוחמי גדוד "חרוב". באחרונה כיהן כמפקד חטיבת מילואים מובחרת של הצנחנים. אל"מ ברעם הינו בעל תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי הרצליה ובעל תואר שני ביחסים בינלאומיים מ-King's College, London University, בלונדון." ~ (מקור)
• "ברעם מפקד כיום על חטיבת הצנחנים הסדירה. בשנות הלחימה נתקלנו בו פעם ועוד פעם, כמפקד גדוד 890 בחטיבה, כמפקד יחידת העילית מגלן ובהמשך, כמפקד החטיבה המרחבית שומרון (שכם). השבוע ליווינו את המח"ט בן ה-42 לתצפית מהר גריזים על העיר שכם שעל הקסבה שלה השתלט הגדוד שלו ב"חומת מגן". כמונו, גם הוא מתקשה להאמין שכבר חלף עשור וכמונו, נדמה שגם הוא שכח כמה הכל קרוב כל כך, פיסית: בקושי ארבעים דקות נסיעה ממחלף גלילות ועד מחסום חווארה בכניסה הדרומית לשכם. זה המחסום שאכף על העיר סגר הדוק, חונק. כיום הוא עומד נטוש, מאפשר תנועה חופשית ברכב וברגל, משכם לרמאללה. ברעם שמח על כך. טוב לראות את שכם פתוחה לתנועה, הוא אומר. בליל הסדר תשס"ב, בשכונת גילה הירושלמית, שעדיין ספגה לעתים ירי צלפים מבית ג'אלה, אירח גדוד 890 את שר הביטחון ואלוף הפיקוד ופתאום, אומר ברעם, 'התחילו להכניס להם פתקים עם החדשות מנתניה. אני זוכר את האימה. את הסדר כבר לא סיימנו. למחרת, הגדוד כבר עלה על ציודים והתחיל לנוע לכיוון שכם'." ~ מתוך הכתבה "בצה"ל מזהירים מהחרפת העימותים: האינתיפאדה השלישית בדרך?", מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, "הארץ", 30.03.2012 (מקור).

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: אמיר ברעם

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמיר ברעם