אנטון שמאס

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
"עכשיו, בסתיו, הוא ניצב כדלת בקצה שטח ההפקר של חיי."

אנטון שמאס (בערבית: أنطون شماس; נולד ב־1950) הוא סופר, מתרגם ומשורר פלסטיני־ישראלי־אמריקאי. כתב בשפה העברית את הרומן "ערבסקות" שתורגם לשפות רבות. תרגם יצירות מעברית לערבית ומערבית לעברית.

מתוך כתביו[עריכה]

  • "שפה אחרת מחלחלת בגופי לוחצת מבפנים, על רקותיי."
  • "בפי שפה אחרת, לא מאמי ולא בדמי."
  • "הן שפת החסד והן שפת הכיבוש." ~ על השפה העברית
  • "אבי מת בקיץ, והחיץ בינינו הולך מאז ונהרס."
  • "עכשיו, בסתיו, הוא ניצב כדלת בקצה שטח ההפקר של חיי."
  • "הימים שחולפים יהיו רבים עד שאדע שוב אהבה."
  • "חוש ההומור שלעולם אינו נשמע לחוק ההתיישנות."
  • "מישהו היה צריך להעביר את הצבר לעציץ. ואיך שאיש לא חשב על זה קודם. איש לא חשב להחזיר את הצבר המצוי לחיק משפחתו."
  • "הרבה שקרים זרמו מאז מתחת לגשר, הרבה אמיתות טבעו במצולות העכורות לבלי שוב, והגשר, מסתבר, מעולם לא היה גשר."

נאמר עליו[עריכה]

  • "שמאס הלך למקום אישי יותר – הוא רוצה להוציא את הערבי מהמקום הכפוף, מיחסי הכוח הלאומיים." ~ עמרי גרינברג
  • "יצירת מופת שמרחיבה את גבולות המציאות, תפיסת המציאות והשפה. מה עוד אפשר לבקש מספר?" ~ יונתן פיין על הרומן "ערבסקות"

קישורים חיצוניים[עריכה]