אנטיגונה
אַנְטִיגוֹנֶה (ביוונית: Αντιγόνη) הוא מחזה מאת סופוקלס, שהועלה על הבמה לראשונה בסביבות 442 לפנה"ס.
- "ללא חוכמה, האושר איננו בנמצא."
- "טובה חוכמה מכסף רב."
- "במקום אושר אמיתי, העושר מייחס חשיבות לקורטוב של עשן."
- "רבים הם פלאי העולם, ואין גדול יותר מאשר האדם."
- "אויב נשאר אויב גם אחרי המוות."
- "התבונה היא הגדולה שבמתנות שאלוהים נתן לבני האדם."
- "אלוהים שונא לשון מתפארת."
- " לכי אם כך אם זו משאת נפשך, את כמרדפת הרוח אבל אין נאמנה ממך לאוהביך."
- "הָבָה נִפְרֹשׂ שִׁכְחָה עַל יְמֵי הַמִּלְחָמָה, הָבָה נְבַקֵּר בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים וְנִרְקֹד עַד אוֹר הַבֹּקֶר."
- "לא לְהִתְאַבֵּל עָלֶיהָ יֵשׁ לְהַשְׁאִירָהּ בְּלִי דִּמְעָה, בְּלִי קֶבֶר."
- "בסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,יִהְיֶה לִי יוֹתֵר זְמַן לְרַצּוֹת אֶת הַמֵּתִים–מֵאֲשֶׁר אֶת הַחַיִּים כָּאן הֲרֵי שָׁם אֶשְׁכַּב לָנֶצַח."
- "אָז הִנֵּה אֲנִי, וַאֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּאן עוֹד הַרְבֵּה פָּחוֹת מִמָּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה אוֹתִי כָּאן."
- כמו בעבר, כן מחר ובעתיד, יעמוד בתקפו החוק: אין בחיי אנוש דבר־מה מופרז שאין בחובו הרסנות."
- "אל תקבע דעה אחת ותתעקש שרק אתה צודק ואין אמת אחרת. הרי מי שחושב שהוא בלבד נבון, שאין שני לו במילים ובבינה, כשפותחים אותו נחשפת ריקנות. לכל אדם, גם לחכם, אין זו בושה תמיד ללמוד וגם לדעת לוותר."
- "עוד תיווכח שאופי עקשני מדי נכנע מהר. דווקא ברזל קשיח, אותו יוצקים ומחשלים היטב באש, תראה נסדק ומתנפץ על נקלה. נוכחתי איך ברסן קט די לאלף סוסים משתוללים. לגאווה אין טעם כשהאדם הנו עבדו של הזולת."
- "חיי־אנוש – כמוץ לפני הרוח,
- כי הגורל מגביה ומשפיל,
- מוריד ומתרומם, ואין אדם
- אשר ידע מה ילד־יום."
- "סוד האושר – בתבונה!
- "אין סבל רב יותר ממוות חסר טעם."
- "מי שמנהיג את המדינה
- ואינו שועה לעצות מעלות
- אלא סוכר את פיו מפחד כלשהו,
- הוא הגרוע מכלם
- ...ומי שמעדיף את מקורביו
- על פני מולדתו,
- מבחינתי אין הוא קיים."
- "רב תושיה האדם,
- עם הכל יתמודד בתושיה,
- עם הכל,
- רק לא עם המוות –"
- "אין שמחה גדולה יותר
- מחלומות שהתגשמו."
- "להפטר מצרות
- זה דבר משמח ,
- אבל לפגוע באנשים יקרים
- זה מכאיב.
- בכל אפן, לשמר על עורי,
- זה קצת יותר חשוב לי."
- "אִם נדמה לך עכשיו שאֲנִי סתם טיפשה, נמצא שטיפש מאשים אותי בטיפשות."
- "כשאנשים זוממים בחושך התנהגותם מסגירה את סודם."
- "כך נחשולי הים העמק
- שועטים על אופל המים
- מכוח נשיפתה של הרוח,
- מערבלים את החול השחר במצולה
- ונוגחים בצוקים הגבוהים,
- והם – מעצם הכאב –
- מיללים חזרה אל הרוח."
- "אסון עוקב אסון,
- אין דור משחרר
- את הבא אחריו."
- התקווה הזאת מועילה לרבים,
- אך רבים אחרים מוליכה היא שולל."
- "מוטב היה אילו נולדנו חכמים ומנוסים, אבל הואיל ואין זה כך, כדאי ללמד מאנשים שעצתם טובה."
שיחות
[עריכה]- איסמנה: "...את מאוהבת בבלתי אפשרי."
- אנטיגונה: "אז כשיגמר לי הכוח, אפסיק."
- איסמנה: "אבל למה להתחיל בכלל? כשמדובר בבלתי אפשרי?"
- קראון: "אל תתמכו במי שלא יצית להוראה שלי."
- מקהלה: "אף אחד אינו כה טיפש עד שירצה למות."
- קראון: "נכון, זה הענש.
- אבל... אתם יודעים,
- הכסף מעוור עיני אנשים."
- קראון: "ואת, עני לי בקצרה ובלי הרבה מלים:
- ידעת על ההוראה לא לעשות את זה?"
- אנטיגונה: "ידעתי, ודאי שידעתי. כולם ידעו."
- קראון: "ובכל זאת העזת להפר את החוק?"
- אנטיגונה: "כן, כי לא זאוס נתן את ההוראה;
- לא דיקה
- חוקקה את החוק הזה
- והעניקה אותו לבני־האדם.
- ההוראות שלך,
- הוראות בן־תמותה,
- אינן כה נעלות
- עד שתוקפן
- עולה על חוקי האלים –
- חוקים לא כתובים ולא משתנים,
- שקיימים לא מהיום או אתמול,
- אלא מאז ומתמיד,
- ואין מי שיודע מתי נתגלו.
- אין לי שום כוונה
- להפר את חוקי האלים
- ולעמד למשפט בפניהם
- רק בגלל פחד
- מיהירות בן־אדם.
- הרי עם או בלי הוראתך
- אֲנִי יודעת שאמות –
- מי לא?
- ואִם אמות לפני זמני
- אֲנִי רואה בזה יתרון.
- מי שחי כמוני,
- בסבל רב כל־כך,
- איך מותו לא יראה לו יתרון?"
- קראון (למקהלה): "אתם יודעים מה ההבדל בין שתי הבנות האלה?
- זו, כרגע מתברר, אין לה שכל;
- וזו, כבר נולדה בלי שכל."
- איסמנה: "הסבל משבש את השכל, אדוני המלך."
- קראון: "אין ספק שהשכל שלך השתבש כשבחרת להצטרף לפושעים."
- קראון: "בוא בוא, מוות,
- הנפלא בגדולות!
- הבא את יומי האחרון
- כדי שלא אראה עוד,
- לא אראה עוד יום נוסף."
- מקהלה: "יומך יבוא – כשיבוא ,
- עכשיו יש להתרכז בהווה.
- העתיד ביד האלים."
- קראון: "למה שאֲנִי מייחל
- כבר נשאתי תפילה."
- מקהלה: "אז אל תתפלל עוד לדבר.
- אין גאולה לבני־תמותה
- מפורענות קבועה מראש."
קישורים חיצוניים
[עריכה]
| מחזות סופוקלס | |||
|---|---|---|---|
|
