אנשי פאנפילוב

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אנשי פאנפילוב (ברוסית: Волоколамское шоссе, מילולית: כביש וולקולמסק) הוא הראשון מבין שלושה ספרים, שנכתבו על ידי הסופר אלכסנדר בק (השניים האחרים: ימים אחדים, עתודתו של גנרל פאנפילוב). הספרים עוסקים במאבקו של גדוד חיל רגלים סובייטי במלחמת העולם השנייה. יכולת העמידה בפרץ של הצבא האדום מול הצבא הגרמני, הייתה מודל לחיקוי עבור לוחמי הפלמ"ח. הספר היה לספר מכונן בפלמ"ח ובצה"ל, והונהגה חובת קריאה בו בקורסי קצינים ומפקדים. הספר רווי בסיפורים ודוגמאות המבססים ערכים חשובים בלחימה: רעות, דבקות במשימה, משמעת קפדנית ועוד. הספר תורגם לראשונה לעברית בשנת 1946 על יד שלמה אבן שושן וראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הציטוטים לקוחים מן ההדפסה של המהדורה ה-17, 2001.


  • "הניצחון מתחשל עד לקרב." ~ עמוד 87.
  • "תפקידו העיקרי של המפקד – לחשוב, לחשוב ולחשוב." ~ עמוד 108.
  • "לחוס - משמע לא לחוס." ~ עמוד 135.
  • "עם תרמיל הרימונים דיברת?" ~ עמוד 78.
  • "למי קשה ללכת, כאשר הסגין המגולל עבה מדי, תרמיל הרימונים אינו במקומו, תרמיל- הגב אינו במקומו? ללוחם או למפקד הבאטאליון? ללוחם! הסברתי לכם זאת לא פעם, אך אתם, ודאי, חשבתם: 'ניחא, נעשה למענו, לבל יתאנה'. ועשיתם כלאחר- יד. אך נתברר, - לא 'למענו', אלא למענכם אתם. לאחדים מכם כבר ביאר זאת החגור באר היטב. עכשיו בשעת חניה יחגור- נא כל אחד מכם את חגורו. אם אראה שגם עכשיו לא הבין אותי מישהו, אוציאהו מן המיסדר, - שישוחח בפני עם החגור, שיווכח, כי לשונו חדה מלשוני." ~ עמוד 79.
  • "- רע הדבר! - חזר ואמר. - מדוע לא הוכנו גשרי מעבר? מדוע אין אסדות, סירות? התחפרתם לתוך האדמה, - התחפרתם כהלכה, בטוב- טעם. עכשיו ממתינים אתם עד שיבוא הגרמני ויהלום בכם. דבר זה הריהו כבר מחוסר- טעם. ומה אם תהיה כדאית מהלומה נגדית? מה אם לעצמכם תזדמן אפשרות להנחית מכה? כלום מוכנים אתם לכך? האויב נהיה עתה מחוצף, הריהו בטוח בעצמו, - יש לנצל זאת. ואילו אצלך, חבר מומיש- אולי, אין דבר זה מוכן ומחושב כל עיקר!" ~ עמוד 90.
  • "התדע, עשת מהי! עיטור הטבוע בה אין דבר בעולם שיימחנו הימנה." ~ עמוד 94.
  • "פעמיים אמרתי: לך! ואתה? לך נדמה, שהנך משתוקק לדבר הקשה ביותר- לירות! לא, חבר מורין, הקשה ביותר, הכבד ביותר בצבא- לציית!" ~ עמוד 74.
  • "'כן, לפקד על באטאליון יהא לך לא קל,' חזר ואמר פאנפילוב. הוא נתן בי מבט כזה, שהסמקתי כולי. התעוררה בי גאוותי העצמית."
  • "רב תודות בעד מפקד כזה... לא, חבר מומיש- אולי, מוטב שתדע לעמוד עם הבאטאליון בעשרה קרבות, בעשרים קרבות, בשלושים קרבות ולקיים את הבאטאליון. הנה על כך יאמר לך החייל תודה." ~ עמוד 64.
  • "אני עצמי חייל, חבר מומיש- אולי. החייל אין לו חשק למות. הוא הולך לקרב לא למות, כי אם לחיות. ודרושים לו גם מפקדים שכאלה. ואילו אתה פולט בקלות כזו: 'אמות עם הבאטאליון'. בבאטאליון, חבר מומיש- אולי, מאות אנשים. איך איפוא אפקידם בידך?" ~ עמוד 64.
  • "וכן דרוש עוד דבר אכזרי מאוד... אכזרי מאוד: משמעת." ~ עמוד 64.
  • "רך... שים אל לבך, חבר מומיש- אולי, שחולשים לא בצעקות. רך... כלל וכלל לא רך...." ~ עמוד 65.
  • "ואני האמנתי לך. את החזקת בדרך. את חסמת אותה ולבבך נמס. ברחת. סבור אתה, שעזבת את הדרך? לא, אתה הסגרת את מוסקבה." ~ עמוד 150.
  • "עד למלחמה סבור הייתי גם אני, שיודע אני [מה זו אהבה]. אהבתי אשה, ידעתי תאווה, אך כאין וכאפס היא לעומת האהבה המתעוררת בקרב. במלחמה, בקרב, נולדת האהבה העזה ביותר והמשטמה העזה ביותר." ~ עמודים 7 - 8
  • "על שום מה אתה מדבר בפראזות מן המוכן, פוליטרוק דורדיה? הן לא רק פלדה, אלא גם המילים, אף הקדושות ביותר, משתחקות משימוש, כשיני גלגל משופשפות, אם אין משחיזים אותן מחדש." ~ עמודים 38 - 39
  • "הצחוק- הוא הדבר הרציני ביותר בחזית." ~ עמוד 103.
  • "במלחמה זו קראתי ספר, אשר לא בדיו נכתב, אלא בדם. אחרי ספר כזה לא אוכל נשוא חיבורים." ~ עמוד 9.
  • "חובה על המפקד לדעת, כי בקרב כל מילה שלו, כל תנועה, הבעת פנים נתפסת על ידי הכל, משפיעה על הכל; חובה עליו לדעת, שניהול קרב איננו ניהול האש בלבד, או ניהול תנועת הלוחמים, אלא גם ניהול התודעה." ~ עמוד 203.
  • "'אלחם בתוך הכיתוּר'...תקנוֹן הצבא האדוֹם, כפי שכבר הגדתי לך, מטיל על המפקד חובה לנקוט, בּדבּרוֹ על יחידתו, לשון 'אני'. ה'אני' של המפקד- הַיְינוּ חייליו. הם, הם יילחמוּ בתוך הכיתוּר." ~ עמוד 220.
  • "הצרחתי: 'אש תכופה על המוכנאים! המקלעים, - צרורות ארוכים על המוכנאים! הצמידו אותם לאדמה!" ~ עמוד 204.
  • "עוד זאת, חבר מומיש- אולי. בחן את כושר התנועה של הבאטאליון. ותן דעתך תמיד, המוכנים כלי הרכב, הרתמות, הסוסים... במלחמה יקרה הכל. היה מוכן לפי פקודה להתכנס מהר, להיעתק מהר." ~ עמודים 124-125.