אסתר רוט-שחמורוב

אסתר רוט-שחמורוב (נולדה ב־16 באפריל 1952 בתל אביב), אתלטית, מהבולטות ביותר שידעה מדינת ישראל. העפילה לגמר באולימפיאדת מונטריאול 1976.

"אני לא כל כך רואה פה דור חדש. יש אחת פה, אחת שם. זה לא משהו שמראה על מגמה. כאלו שמתאמנות ביחד ועובדות ביחד, רוצות להשיג משהו ביחד, את זה אין. והאמת, לא ברור לי למה. יש לנו מזג אוויר שמאפשר להתאמן כמעט כל הזמן. אני לימדתי בבתי ספר והמון ילדים רצו לחקות אותי, ודי מהר התפכחו. בריצה יש יש הענין של המדידה. זה לא כמו התעמלות אמנותית שאת עושה, ויש שופט שאומר 'פה הרמת רגל', 'לא הרמת רגל'. אתלטיקה זה מקצוע אינדיבידואלי וחזק, משהו מדויק, לפי שעון. בכל פעם את יודעת באיזה מצב את נמצאת, האם את מתקדמת בשנה הזאת, ואז את מחליטה אם להמשיך. אנשים לא רוצים סתם לבזבז את זמנם" ~ אסתר רוט שחמורוב על מקצוע האתלטיקה (אברמוב אתי, "התמודדות הרואית", מוסף 7 ימים ידיעות אחרונות, תאריך 9.2.2026)
"באופן כללי אני אף פעם לא הולכת אחורה וחושבת 'אם הייתי ככה' או 'האם הייתי ככה'. מה זה נותן לי? אני יודעת שהייתי יכולה לעשות עוד הרבה שיאים. גם את ה300 מטר האלה שנברו לפני חודש, זה היה שום דבר בשבילי. יכולתי לשפר את הקפיצה לרוחק. פשוט לא היה לי זמן להקדיש לכל אחד בנפרד, והלכתי רק על מקצועות אולימפיים, לא סתם, כי זה הכוח שלי" ~ על הייחודיות בקריירה שלה (אברמוב אתי, "התמודדות הרואית", מוסף 7 ימים ידיעות אחרונות, תאריך 9.2.2026)
"בסיס הכישרון הוא מהירות שבה אפשר להשתמש בהרבה מקצועות. מצד שני, כישרון זה לא רק היכולות לרוץ, אלא היכולת להתמיד, לא לפספס, לא לפזול לכיוונים אחרים, והעיקר לדעת להיות בפוקוס בתחרות החשובה. כך צריכים להרכיב את תכונות הכישרון, לא רק על ביצוע טוב או אחר."
"יש פה שני היבטים, אישי ולאומי - בהיבט הלאומי זה לא נשמע טוב שלא מתקדמים ועדיין מדברים על השיאים שלי. שיא טבעו שישברו אותו! נכון שאתה נקשר אליו, בכל זאת, 42 שנה, אבל גם מבין שצריך לשחרר ולהמשיך קדימה! יש פה עניין רכושני, אי אפשר לבטל את זה, אבל ברגע שאני מעבירה את זה לעניין הלאומי אז זה בסדר. אני מכירה אותה (אולגה לנסקי) מגיל צעיר, עוד כשהשתתפה בתחרויות בתי הספר. ראיתי את ההתמדה שלה כל השנים, והיה ברור שזה יבוא ממנה! היא אותתה על זה עם התוצאה המצוינת שקבעה בריצת 60 מטר השנה. הרבה בנות ישראליות נשברות באמצע ועוברות לתחומים אחרים, אבל אצל אולגה ואירנה הספורט הוא אורח חיים. הכול עניין של מנטליות, של המקום ממנו הן באו. כמובן שאולגה היא גם כשרונית, זה הרי בגנים שלה." ~ על שבירת השיא שלה באתלטיקה קלה (אורי טלשיר ועוזי דן, "אולגה לנסקי שברה את שיאה המיתולוגי של אסתר רוט-שחמורוב", באתר הארץ, 19 באפריל 2014)
"החבר'ה מהכדורגל ממש פחדו, זה היה מסוכן עבורם, הייתה אווירה קשה. אצלי זה לא היה ככה. להיפך, הרימו אותי על כפיים. הפכתי שם למלכת אסתר, האיראנים עצמם כינו אותי 'המלכה, המלכה'. הייתה אבטחה חזקה בגלל שזה היה אחרי מינכן, אבל הסתובבנו בעיר, לא היה אז פחד. מה שזכור לי לטובה זה הפיסטוק חלבי שלהם, אין דברים כאלה, היינו קונים בקילו ואוכלים" ~ אסתר רוט שחמורוב נזכרת בהשתתפותה בתחרות בטהרן על רקע המלחמה ישראל-ארה"ב-איראן (מרקוס משה, '"על הפודיום בטהרן", אתר YNET, תאריך 3.3.2026)

נאמר עליה

"לא רק בארץ היא זוכה לכבוד מלכים, אלא גם בחו"ל. עד השתלת הכליה השניה הייתה נוסעת לתחרויות ריצה בינלאומיות, בהזמנה מיוחדת, ומעניקה את המדליות לזוכים. קמפיינים, ופרסומות, לעומת זאת, מעולם לא משכו אותה. כשפנו אליה כמה מפרסמים, היא אמרה: 'אני לא מפרסמת אף אחד, זה לא בשבילי, לא משנה מה הסכום'. הצניעות הזאת ליוותה אותה לאורך הקריירה את רוב השיאים שלה ביצעה רוט-שחמורוב על מסלול פחם או מסלולים ישנים מאוד, עם נעליים שלרוב בכלל לא היו שלה. באולימפיאדת מינכן היא לבשה מכנסיים קצרים לבנים וגופיה כחולה שקנתה בשוק. אפילו לא נכתב עליהם 'ישראל'." ~ על הצניעות והנחבאות אל הכלים של אסתר רוט שחמורוב בארץ ובעולם (אברמוב אתי, "התמודדות הרואית", מוסף 7 ימים ידיעות אחרונות, תאריך 9.2.2026)
"אין אדם בישראל שלא מכיר את השם אסתר רוט-שחמורוב. מדובר במותג ישראלי, גאווה כחול לבן, שמעולם, למרות הצעות כספיות ומקצועיות מפתות ביותר, לא חשבה לעזוב את הארץ שבה נולדה ושאותה היא כל כך אוהבת." ~ על הייחודיות של אסתר רוט שחמורוב בנוף הישראלי (אברמוב אתי, "התמודדות הרואית", מוסף 7 ימים ידיעות אחרונות, תאריך 9.2.2026)
"כשחזרה לארץ, ללא התמיכה הנפשית ולמרות הקושי, המשיכה להתאמן. היא הצליחה להגיע לאולימפיאדה הבאה במונטריאול 1976, וגם שם לשבור שיאים, והייתה האתלטית הישראלית הראשונה בכל הזמנים שהגיעה לגמר האולימפי ב100 מטרים משוכות. עד היום נחשבים רבים מהמשיאים שקבעה לבלתי מנוצחים. רק לפני שבועיים, לאחר 51 שנה, נשבר אחד מהם ע"י האצנית הצעירה דרלין אסטנה ממכבי ת"א, שקבעה 38.17 שניות בריצה ל300 מטר ושיפרה ב13 מאיות השניה את התוצאה שקבעה רוט שחמורוב ב1975" ~ על החזרה למסלול של אסתר רוט שחמורוב לאחר טראומת מינכן 1972 וההישגים לאחר מכן (אברמוב אתי, "התמודדות הרואית", מוסף 7 ימים ידיעות אחרונות, תאריך 9.2.2026)