אפרת מישורי
מראה
אפרת מישורי (נולדה ב־1964) היא משוררת ישראלית.
מתוך שיריה
[עריכה]- "למלא את העברית במה שאינו עברית."
- "האושר הפיל מכנסיו וקרא לי לבוא. סירבתי."
- "לעולם לא אקום אל העול, אשכב כמו תינוקת מתחת לשמיכה."
- "אין לה מושג אם אי פעם תשובי כי אין לה מושג אם אי פעם הלכת."
- "אבכה את בדידותה של חוויה שאין לה אם ואין לה אב."
- "נגן בי. נגן בי חופשי. מקרקע גופי אל שורש נפשי."
- "אִם לִהְיוֹת מוּבָס אָמַר הַמֶּלֶךְ, אָז רַק עַל־יְדֵי מַלְכָּה."
- "רוֹצִים אַהֲבָה וְלֹא גִּלּוּיֵי אַהֲבָה, רוֹצִים חֹום וְלֹא תַּנּוּר מְקֻלְקָל."
- "הָאִשָּׁה שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִהְיוֹת מְמַהֶרֶת אֶל הָאִשָּׁה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּצְלִיחַ לִשְׂנֹא."
הפה הפיזי (2002)
[עריכה]דף ציטוטים מורחב – הפה הפיזי |
- "זֶה לֹא אִי, זֶה אַף פַּעַם לֹא יִהְיֶה אִי."
- "הים הסתיר את עצמו במים. הים נחבא אל גליו."
- "מעברו השני של הקיר ההוא משוחחת עם הקיר הזה."
אנך ואנחה (2007)
[עריכה]דף ציטוטים מורחב – אנך ואנחה |
- "אין כמוני אבל יש אחרים."
- "חולשה היא הצד החזק שלי."
- "החיים חייבים להימשך, ההצגה לא."
- "מחפשת פירוש אחר לאבא ואמא. באה מאמצע הסבך כדי להתירו מקדימה."
- "על גבי הוא מניף גבוה את תקרת האושר ומתוך עוגמת הנפש שלי נדלקים בו אורות של חיים."
הבוהמה הביתית (2013)
[עריכה]- "אדונית קטנונית שכבולה בידי משחרר גדול."
- "אֲנִי רוֹצֶה לְהֵחָטֵף מֵחַיַּי. הֵם מַפְרִיעִים לִי לִחְיוֹת."
- "הוא חובֵט אותי על המזרן בְּנִעוּר השְמִיכה מֵעָלַי ורוכֵן לָתֵת לי נְשיקָה."
- "אֲנִי עַל הַגַּג, בְּחֶדֶר שֶׁהָיָה פַּעַם חֲדַר עֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, וְהוּא לְמַטָּה, בְּחֶדֶר שֶׁהָיָה פַּעַם חֲדַר עֲבוֹדָה שֶׁלִּי."
אישה נשואה ושירים בודדים (2018)
[עריכה]- "בַּת אַחַת בַּבַּיִת, בְּבַת אַחַת הַבַּיִת."
- "התינוק הזה, מרגע שבא, הכריח אותה להכיר בעצמה כעובדה."
- "מְאֻחָר, הוּא יָקוּם מֻקְדָּם מָחָר, וְאֵין אִישׁ מִלְּבַדִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא לְבַדּוֹ."
אמרותיה
[עריכה]- "אני רוצה ששירתי תיתפס על ידי כל החושים. אם לא במשמעות אז בצליל, אם לא בצליל אז בצורה."
- "אגייס את כל האמצעים להגיד את הדבר המדויק לאותו רגע, אבל אחרי רגע אני אהיה במקום אחר."
- "השירה שייכת הרבה יותר לקמאי, ללא־מילולי, למגמגם, לעילג. היא שייכת לטקסט. סיפחו אותה לפרוזה עם המצאת הדפוס, אבל מאז ומתמיד היא הייתה קיימת והועברה באופן אורלי. היא שייכת לצד הינקות."
- "אני כותבת כמו שאני מוצצת אצבע. זה אירוע תקשורתי, ארוטי, פיזי."
- "אם את מסתכלת על כל משורר, את מרגישה שתמיד יש לו את השיר הזה. השיר האחד של המשורר הוא השיר שבו הוא מסגיר למי הוא כותב, למה הוא כותב."