בבילון 5 עונה שנייה - ביאת הצללים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Merge-arrow.svg דף זה מועמד לאיחוד לתוך הדף בבילון 5
דף זה עוסק בנושא של הדף בבילון 5 וככל הנראה מוסיף עליו ציטוטים. מסיבה זו, ייתכן שיש לאחד את שני הדפים. (דיון)
התבנית הוצבה על הדף בתאריך 20:44, 26 ביולי 2009 (IDT).

מונולוג הפתיחה של עונה שניה[עריכה]

שרידן: "פרויקט בבילון היה תקוותנו האחרונה והטובה ביותר לשלום. עולם מתוחזק עצמית באורך שמונה קילומטרים הממוקם בטריטוריה נייטרלית. מקום מסחר ודיפלומטיה לרבע מליון בני אדם וחייזרים. משואה נוצצת בחלל, לבד באפילה. היה זה שחר העידן השלישי של בני האדם, השנה בה המלחמה הגדולה נחתה על כולנו. זהו סיפורה של תחנת בבילון האחרונה. השנה היא 2259, שם המקום הוא בבילון 5."

2x01 כיוונים של עזיבה[עריכה]

לניר: זוהי אמונתנו שכל דור של מינברים נולד מחדש בכל דור שלאחריו. אם תסיר את הנשמות הללו, הרוב יסבול. אנחנו נמוגים. למשך 2000 השנים האחרונות נולדו מעט מינברים לכל דור. ואלה הנולדים... אינם משתווים לאלה שבאו לפניהם. זה כאילו נשמותינו הגדולות ביותר... נעלמים.

לניר: אמרתי להם, דלן, כשם שצוויתי. אני רק מקווה שיכולתי להגיד להם את יתר הדברים. על האויב הגדול שחוזר. על הנבואה ששני הצדדים של נשמותינו חייבים להתאחד כנגד האפילה אחרת נושמד. אומרים כי יש צורך בשני עמינו כדי לעצור את האפילה.

2x02 גילויים[עריכה]

ג'קאר: דברים מתמוטטים, המרכז אינו יכול להחזיק. אנרכיית רפש נפוצה על העולם. גאות מוקהה דם משוחררת ובכל מקום טקס התמימות טובע. ומהי אותה חיה פרועה, שעתה קריבה לבסוף, בהשתרכה לעבר בית לחם בכדי להיוולד. (מתוך שירתו של ו"ב ייטס, להשתרך לעבר בית-לחם)

ג'קאר: חיפשתי במשך ימים, חולף ממערכת אחת לשניה. ואז, בעולמות חשוכים ונטושים, היכן שלא אמורים להיות חיים, כאשר אף יצור חי התהלך במשך אלפי שנים, משהו זז, אוסף את כוחותיו, בשקט, בשקט... מקווה שלא יתגלה. אנחנו חייבים להזהיר את האחרים, נאטות'. לאחר אלפי שנים, האפילה חוזרת בשנית.

לונדו: למה שלא תשמידו את עולם הבית של הנארנים אם כבר אתם בעניין?
מורדן: כל דבר בעיתו, השגריר. כל דבר בעיתו.

2x03 גיאומטריית הצללים[עריכה]

אלריק: כשאני רואה אותך, השגריר מולארי, אני רואה יד גדולה מושטת לעבר הכוכבים. היד היא שלך. ואני שומע קולות - קולות מליוני אנשים הקוראים בשמך.
לונדו: מאמיניי?
אלריק: קורבנותיך.

אלריק: (מתאר את הטכנומגים) אנחנו חולמים, מעצבים, זמרים, ויוצרים. אנו לומדים את המיסתורין של הלייזר והמעגל, של הקריסטל והסורק, של שדים הולוגרפיים וזימון משוואות. אלה הכלים בהם אנו משתמשים, ואנו יודעים הרבה דברים. ארבע עשרה מילים לגרום למישהו להתאהב בך לנצח, שבע מילים לגרום להם לעזוב ללא כאב, איך להגיד להתראות לחבר שגוסס, איך להיות עני, איך להיות עשיר, איך לגלות מחדש חלומות שהעולם גנב ממך.

2x09 ביאת הצללים[עריכה]

הקיסר טורהאן: איך זה יסתיים?
קוש: באש.

הקיסר טורהאן: העבר מפתה אותנו, ההווה מבלבל אותנו, והעתיד מפחיד אותנו.. וחיינו חולפים מאיתנו, רגע אחר רגע, נאבדים בתוך הביניים האיומים והאינסופיים.

סינקלייר: שלום חבר ותיק. אני מפקיד הודעה זו לעמית שלי שנשבע להביא לך אותה בכל מחיר, כולל במחיר חייו. תפקידי בעולם הבית של המינברים הוא יותר מלייצג את כדור הארץ. הנשיא אינו יודע על החלק הזה עדיין, ואני לא חושב שיהא זה חכם מצידך להגיד לו. אפילה גדולה מתקרבת, מייקל. חלק מהמינברים חיכו לזה במשך הרבה זמן. נושא ההודעה הזאת הוא אחד מהריינג'רים שלי. חלק מתוכם מינברי, רובם בני אדם, הם נמשכו לכאן ללמוד לעבוד יחדיו ולהתכונן לעבודה שלפניהם. עבודתם כרגע היא לסייר את הגבולות, להאזין, לצפות, ולחזור עם דיווחים הרגישים מדי לצינורות מקובלים. הם עיני ואוזניי. כל אשר תראה אותם תראה אותי. בשם החברות בינינו אני מבקש שתתן להם כל אדיבות ושיתוף פעולה. הלוואי שיכולתי לספר לך עוד. הלוואי שיכולתי להזהיר אותך. אך האחרים אינם חושבים שהגיע הזמן. השאר קרוב לוורלון, השמר מצללים, הם זזים כשאתה לא מסתכל עליהם.

2x13 צייד, ניצוד[עריכה]

שרידן: לעזאזל, מה אתה רוצה? מה אתה רוצה ממני? אתה יודע, מאז הגעתי לכאן היתה לי ההרגשה הזאת... שאתה בוחן אותי. הרשומות מראות שכמעט ואינך הולך לפגישות מועצה עד הגעתי. כששוביתי, זה היית אתה... מושיט ונוגע במחשבתי. עכשיו אתה קורא לי לכאן. למה? רק לזרוק אותי מכאן? האם אנחנו רק צעצועים בשבילכם? מה אתה רוצה?
קוש: לעולם אל תשאל את השאלה הזו.
שרידן: לפחות השגתי תגובה ממך. אז, מה זה יהיה, שגריר?
קוש: אני אלמד אותך.
שרידן: עליך?
קוש: על עצמך. עד שתהיה מוכן.
שרידן: מוכן למה?
קוש: להלחם באגדות.

2x17 בצללי זהאדום[עריכה]

מורדן: מה אתה רוצה?
ויר: הייתי רוצה לחיות מספיק בשביל להיות שם כשכורתים את ראשך ותוקעים אותו על מקל כאות אזהרה לעשרת הדורות הבאים שטובות מסוימות מגיעות עם תג מחיר גבוה למדי. אני רוצה להסתכל בעיניך חסרות החיים ולנפנף ככה (מנפנף לעבר מורדן). האם עמיתיך יכולים לסדר זאת בשבילי, מר מורדן?

דלן: תקשיב לי. חוץ מהוורלונים, אין לנו את הראשונים שיעזרו לנו בזמן זה. אנחנו לבדנו! תהיה לנו רק הזדמנות אחת לעצור אותם, ואם ניכשל, מליונים ימותו. מגיע הרגע שבו כל אחד מאיתנו מחייב את עצמו למשהו שגדול יותר מאשר עצמו. אמרת לג'קאר שהוא היה צריך להחליט בין נקמה לבין טובת עמו. עכשיו אתה צריך להגיע לאותה החלטה, קפטן. זו תהיה ההחלטה החשובה ביותר של חייך.

קוש: אם תלך לזהאדום אתה תמות.
שרידן: אז אמות, אבל לא אלך בקלות ולא אפול לבדי. האם תלמד אותי?
קוש: כן.

2x18 וידויים והתאבלויות[עריכה]

דלן: אל תפנה ראשך, קפטן. כל חיים הם מעבריים - חלום. כולנו מתקבצים יחדיו באותו מקום בסוף הזמן. אם לא אראה אותך שוב כאן, אראה אותך בעוד זמן קצר שבו אף צללים נופלים.

2x19 מאבק בין הערבּיים הארוך[עריכה]

ג'קאר: אף דיקטטור, אף פולש, יכול להחזיק באוכלוסיה כלואה בכוח הנשק לנצח. אין כוח גדול יותר ביקום מהצורך בחופש. כנגד כוח זה, אף ממשלות, רודנים וצבאות יכולות. הסנטאורים למדו לקח זה פעם. נלמד אותם זאת שוב. גם אם ייקח אלפי שנים, אנחנו נהיה חופשיים.

2x22 רדת הלילה[עריכה]

איבנובה: זה היה סוף שנת הארץ 2259 והמלחמה היתה עלינו.. כמצופה כמה ימים לאחר אמנת ארץ-סנטאורי, הסנטאורים הרחיבו את מלחמתם להכליל הרבה מהעולמות הלא מאוחדים. והתחוללה גם מלחמה הקרובה יותר לבית, מלחמה אישית שמחירה יהיה גבוה יותר משנוכל לדמיין. הגענו למקום הזה משום שבבילון 5 היתה תקוותנו היחידה והטובה ביותר לשלום. לקראת סוף 2259, ידענו שהיא נכשלה. אך בכך היא נהייתה משהו גדול יותר כשהמלחמה פשטה, היא הפכה לתקוותנו האחרונה והטובה ביותר לנצחון. משום שלפעמים, "שלום" זו מילה נרדפת ל"כניעה" ומשום שלסודות יש דרך לצאת החוצה.