בבילון 5 - הסרטים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Merge-arrows.svg דף זה מועמד לאיחוד
דף זה דן בנושא של הדף בבילון 5 ועל כן, יתכן שיש לאחד אותם לדף אחד, "בבילון 5". (דיון)
אנא עיינו בהיסטוריית הדף כדי לגלות מתי הוצבה התבנית על הדף.

פרק הפיילוט, ההתאספות[עריכה]

דלן: בעניין קומנדר סינקלייר, אני כאן אך ורק לבחון.
קרוליין: לבחון את מה?

לונדו: היו זמנים בהם הרביע כולו היה שייך לנו! מה אנו עכשיו? תריסר עולמות ואלפי אנדרטות זיכרון לתהילות עבר. חיים דרך זכרונות וסיפורים, ומוכרים תכשיטים זולים. אלוהיי, בנאדם, נהיינו משיכת תיירים. "ראו את רפובליקת סנטאורי האדירה - פתוחה מתשע לחמש, שעת כדור הארץ".

לונדו: אני מניח שתהיה מלחמה עכשיו, הממ? כל הריצות האלה והיריות אחד בשני. היית חושב שלאחר זמן מה העניין ייצא מהאופנה.

בהתחלה[עריכה]

דלן: נאמר שבכל עידן קיים ארוע יחיד שלנצח משנה את העולם סביבנו. נקודת ציר אם תרצו.
(ספינה יורה)
ג'קאר: נאמר שהעתיד תמיד נולד בכאב. היסטוריית המלחמה הינה היסטוריית הכאב. אם אנו חכמים, מה שנולד מתוך כאב זה מתבגר לכדי הבטחה לעולם טוב יותר. מכיוון שאנו למדים שאיננו יכולים להרשות את טעויות העבר.
(ספינות יורות)
דלן: אך בכאב המלחמה הזו, עתיד נולד. עתיד שיום אחד יהיה לו שם שיילחש באלפי עולמות. המפלט האחרון לחלומות. ותקוותנו האחרונה והטובה ביותר לשלום. בבילון 5.

לונדו: מה אתה רוצה?
לוק: ספר לי סיפור.
אומנת סנטאורית: לוק!
לונדו: לא, לא. זה בסדר. הוא הצליח בשאלה הזאת הרבה יותר משאני הצלחתי.

לונדו: אתם רואים, הייתי שם בשחר העידן השלישי. זה התחיל עם בני האדם. הם השקטים שאותם הזכרתי מקודם. הם שינו את היקום ובעשותם כך שילמו מחיר כבד. זה התחיל לפני 35 מהשנים שלהם. עולם ביתם הוא מקום ששמו כדור הארץ. ממוקם באיזור לא מעניין במיוחד בגלקסיה. מעולם לא טרחנו הרבה עם האיזור הזה בעבר. היה לו מעט ערך צבאי או אסטרטגי. אך כאשר תרבות נעשית מנוונת, היא מסתקרנת מאומנות, מתכשיטים זולים, מחריגות. לבני האדם היו עודפים של אומנות, תכשיטים זולים וחריגות.

לונדו: יש להם אימרה: גאווה קודמת לנפילה. גאוותם גרמה לנפילתם. אני יודע, הייתי שם.

לונדו: (לגנרל לפקורט) אה, יהירות וטפשות בחבילה אחת. כמה יעיל מצידכם.

יועץ: לונדו, אם רק תקשיב...
לונדו: למי? לקולו של גזע שעומד להיכחד?

מוראן: דלן, אנו צריכים להכות חזרה אבל המועצה מחולקת. האם נעקוב אחריהם לבסיסם ונקח נקמה, או שנחכה, שנגלה מה קרה? זהו קולך שמכריע, דלן.
דלן: (מוכת צער, בבכי) הוא היה הטוב מכולנו! הם היכו ללא התגרות, לא היתה כל סיבה! (בכעס) חיות! ברברים! הם ראויים ללא רחמים! הכו בהם! עקבו אחריהם לבסיסם והרגו אותם, את כולם! את כולם! ללא רחמים!

לונדו: בני האדם, אני חושב, ידעו שהם נידונו לכליה. אך בעוד שגזע אחר ייכנע לייאוש, בני האדם נלחמו חזרה בכוח גדול יותר. הם נלחמו במינברים על כל חלקת חלל. בכל שנותי חיי מעולם לא ראיתי דבר שכזה. הם היו בוכים. הם היו מתפללים. הם היו נפרדים לשלום מאהוביהם ואז משליכים עצמם ללא כל פחד או היסוס לתוך המוות בעצמו. לעולם לא נכנעים. כל מי שראה אותם נלחמים למען הבלתי נמנע לא יכול היה שלא להתרגש לכדי דמעות מהאומץ שלהם, מאצילותם העיקשת. כשאזלו להם ספינות, הם השתמשו ברובים. כשאזלו להם רובים הם השתמשו בסכינים ומקלות ובידיים ריקות. הם היו מרהיבים! אני רק מקווה, שכאשר יגיע זמני, אמות עם חצי מהכבוד שראיתי בעיניהם כשמתו. הם המשיכו בכך למשך שנתיים. לעולם לא אזל להם האומץ. אך לבסוף, אזל להם הזמן.

הנשיאה: ...איננו מאמינים שהישרדות זו אפשרות. אנו מאמינים שכל מי שיכול להצטרף לקרב הזה לא יחזור שוב הביתה. אך לכל עשר דקות בהן נהדוף את ההתקדמות הצבאית, תהיה לעוד מספר אלפי אזרחים הזדמנות לברוח לטריטוריה נטרלית. למרות שכדור הארץ יכול ליפול, לגזע האנושי צריך להיות סיכוי להמשיך במקום אחר. אף קורבן גדול יותר לא התבקש מאנשים, אך אני מבקשת מכם עכשיו, לצעוד קדימה בפעם האחרונה. קרב אחד אחרון לשמור על הקו כנגד הלילה! שאלוהים יהיה עם כולכם.

דלן: אתם עדיין כאן?
קוש: תמיד היינו כאן.

דלן: מה אתם עושים כאן?
קוש: יוצרים את העתיד.

קוש: האמת מצביעה על עצמה.

לונדו: לעתיד, ידידיי הוותיקים.

החלל השלישי[עריכה]

שרידן: היה זה אמצע שנת הארץ 2261, השנה שבין המלחמות וההתחלה של עידן חדש. מלחמת הצללים נגמרה, אך עדיין היתה אפילה שחיכתה לנו בבית. הנשיא סנטיאגו נרצח, וממשיכו הנשיא קלארק הפך את כדור הארץ למחנה אסירים. ניתקנו עצמנו מהארץ וכתגובה הם הטילו עלינו עוצר. מנסים לחנוק את קווי האספקה שלנו. היינו נואשים. לא הרשינו לעצמנו לאבד אפילו ספינת אספקה אחת. במרכזו של כל זה, יצרנו קשר עם החלל השלישי, וכמעט ולא שרדנו אותו. אני רק מקווה שלא ניתקל בו בשנית, משום שבפעם הבאה, אף אחד לא ישרוד אותו.

דלן: מי אתם?
ליטה: (כוורלון) הד של מה שהיה בעבר. זכרון. אזהרה שנחקקה במחשבותיו של כל דור והועבר לידי האחר.

ליטה: (כוורלון) הם כוח מעבר לכל תפיסה. רעב מעבר לכל הבנה. הם אנטי-החיים עצמם. עתיקים מאיתנו. טלפתיים כולם. הם שידרגו את השער כדי שיגבירו את דחפם הטלפתי. יצרו צבא של אנשים משלנו שמוכנים למות למענם. לחמנו בהם בחזרה, שיתקנו את המתקן, אך אלה שנשלטים בידי השפעתם נמלטו לעל-חלל לפני שיכולנו לעצור אותם. החביאו אותו מאיתנו.
שרידן: מה הם רוצים?
ליטה: (כוורלון) להרוס חיים שאינם שלהם. הם מאמינים שרק להם הזכות להתקיים ביקום. שכל ישויות החיים האחרות נחותות וחייבות להיות מושמדות.

ליטה: (כוורלון) ניסינו לעצור את זה, ניסינו להזהיר אתכם. נכשלנו. ועכשיו זה מאוחר מדי. הדלת נפתחת.

איבנובה: אתה חושב שמישהו ישים לב אם אהרוג כמה מהם?
פרנקלין: ובכן, כמה מהם?
איבנובה: לא יודעת... אה, עשר?
פרנקלין: או, כן, הם ישימו לב.
איבנובה: שש?
פרנקלין: לכי על זה.

ויר: זה אינו הדיבור שמהווה הבעיה, זו ההקשבה.

קריאה לנשק[עריכה]

גריבלדי: (לדרייק) תן לי להציג בפניך תיאוריה חדשה. סתום את הפה ועשה בדיוק כדבריי.

גריבלדי: הסתכלת על גיבוב שטויות למשך עשרים דקות. עכשיו תראה, אם אתה רוצה לעשות את זה אתה צריך לעבור בדירה שלי ואראה לך קצת טלויזיה מהמאה העשרים.

גיילן: ולמי אני צריך להסביר את מעשיי הפעם?
טכנומג: לכל אלה המעורבים.
גיילן: כולם? זה חייב להיות חדר גדול מאוד.

דורינה נאפיל: אין כל הגיון בהשתייכות לחבורה סודית אם אתה מספר לכולם על זה.

קפטן אנדרסון: היי גברת, דורינה. תשמעי, הדבר היחיד היקר ערך שאני נושא על עצמי הוא שעון. אני רוצה שתדעי זאת למקרה שמשהו יצוץ בעתיד, אוקיי?

שרידן: נראה כי לא תקבלי את ההזדמנות לירות באף אחד מאיתנו.
דורינה נאפיל: כבר התרגלתי לאכזבות.

גיילן: הפחד עושה שאנשים חכמים יתנהגו בטפשות. במקרה שלי, אני יכול רק לקוות שהוא הופך טפשים לחכמים.

גיילן: ולפעמים אם חלומותינו מתגשמים, אזי מה עם סיוטינו?

שרידן: אמרתי לנשיאה לוצ'נקו שניתן את כל המשאבים של הברית ושל צי הכוכב הלבן לשירותם. נהפוך את האקסקליבר לספינת מחקר ניידת. מאוישת בידי מיטב הצוות שנוכל למצוא. הסיירים יחפשו בכל פינה בחלל. אזי האקסקליבר וצוותה ייכנסו לחקור. האגדה אומרת שיום אחד, האקסקליבר האמיתית תחזור בשעת הצורך הגדולה ביותר שלה. אני מניח שזו השעה.

אגדת הריינג'רים[עריכה]

ג'קאר: האין היקום מקום נהדר? לא הייתי גר במקום אחר.

ג'קאר: לכל גזע בחלל יש שני דברים במשותף. האחד, לכולם יש אוכל הזהה למה שבני האדם מכנים קציצות בשר. אל תשאל, אינני מבין, זה פשוט ישנו. וכולם חולקים באגדה לגבי זמן שבו כוחות אפלים תרו את היקום, רק בכדי להיות מסולקים בידי כוח גדול יותר, כוח האור.

ג'קאר: אני אעשה מה שאוכל. בדיסקרטיות כמובן.
מנהיג המועצה האפורה: אני מכיר את המוניטין שלך, ג'קאר. דיסקרטיות אינה נמצאת באוצר המילים שלך.

ג'קאר: פגשתי מעטים שיכולים לאמץ נאמנות שכזו. אחד מיוחד עולה בראשי. עקשן, קשה, עצבני, מרגיז, עצמאי ובעל רצון.
מנהיג המועצה האפורה: מה קרה לו?
ג'קאר: הוא נהיה הנשיא של הברית הזו, אשר בה האנלא-שוק נוטלת חלק.

דייויד: אני יוצא החוצה. אני צריך אויר נקי.
שרה: אין דבר בחוץ מלבד ריק גדול.
דייויד: אופייני.

דייויד: אתם מנסים לפתוח במלחמה?
דולאן: בני האדם פותחים במלחמות, המינברים מסיימים אותן.

ג'קאר: אנו השתקפויות לא מוצלחות של היקום אשר מסביבנו. איננו יכולים לשנות את העבר, אנו יכולים רק ללמוד ממנו, ולנסות ליצור עתיד שבו טעויות כאלה אינן קורות. מצער שאנחנו עדיין עובדים על החלק האחרון.

דייויד: אנו חיים למען האחד, אנו מתים למען האחד, אבל איננו מתים בטיפשות.

דולאן: אוזני המינברים הן רגישות באופן ניכר מאוזני בני האדם.
דייויד: לפחות שלנו גדולות יותר וממוקמות טוב יותר.
דולאן: גודל אינו הכל.
דייויד: כן, שמעתי את זה בעבר.
דולאן: כך נודע לי.

דייויד: השמועה אומרת שבילית את השנים האחרונות בנדודים בגלקסיה.
ג'קאר: כן, עם חברה. היא איננה עכשיו.