בורות (לואיס סאקר)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

בּ‏וֹרוֹת (באנגלית:Holes) הוא ספר מאת לואיס סאקר שפורסם בארצות הברית ב־1998. הספר עובד לסרט של חברת וולט דיסני בשנת 2003. הספר תורגם לעברית ב־2007.


  • "זה לא מחנה של צופות." ~ מר אדון, משפט חוזר
  • "אבל בידי לטאה מנומרת לא כדי להיעקץ. זה הדבר הרע ביותר שיכול לקרות לך. תמות אז מוות איטי וכואב. תמיד." ~ פתיחת הספר, עמודים 7 - 8
  • "מצאתי מקלט על אצבע אלוהים." ~ אבי סבו של סטנלי, עמוד 98
  • "הו אילו, הו אילו, נאנח הנקר,
הייתה קליפת העץ רכה מעט יותר!
כשהזאב הרעב אורב יחידי לו,
הוא קורא לי-ר-ר-ח,
הו אילו, הו אילו."
  • "הו, אילו, אילו,
לירח אין מענה,
הוא משקף את השמש ואת מה שמשתנה.
היה חזק זאב עייף פניך לעתיד,
עוף הרחק גוזל שלי,
מלאך שלי, יחיד."
  • "את האדמה קנה ארגון ארצי המטפל ברווחתן של נערות צעירות. בתוך כמה שנים, ייהפך גרין לייק למחנה של צופות." ~ עמוד 175

שיחות[עריכה]

מר אדון: "צמא?"
סטנלי: "כן, מר אדון."
מר אדון: "תתרגל לזה. אתה עומד להיות צמא במשך שמונה עשר החודשים הבאים." ~ עמוד 17

מר פנדנסקי: "אם כן, אומר לך אני משהו, איש מערות. אתה נמצא כאן רק בגלל אדם אחד. לולא האדם הזה, לא היית כאן, חופר בורות בשמש היוקדת. אתה ידוע מי האדם הזה?"
סטנלי: "סבא־רבא שלי המנוול, גנב החזירים המחורבן." ~ עמודים 47 - 48

מר פנדנסקי: "ובכן, אפס? מה אתה אוהב לעשות?"
אפס: "אני אוהב לחפור בורות." ~ עמוד 48

סטנלי: "אתה כנראה צודק. איך חשבת את זה?"
אפס לא ענה.
סטנלי: "חיברת?"
אפס לא ענה.
סטנלי: "הכפלת?"
אפס: "זה כמה שיש." ~ עמוד 76

לייזר: "כדאי שנתחיל לבנות לנו תיבה. ונביא גם זוגות של חיות, נכון?"
זיגזג: "בדיוק, שני נחשי פעמונים, שני עקרבים, שתי לטאות מנומרות." ~ עמוד 97

סטנלי: "מה זה חסות המדינה?"
אפס: "אין לי מושג. אבל הצלצול לא מוצא חן בעיניי." ~ עמוד 138