בית מטבחיים חמש

עטיפת הספר

בית מטבחיים חמש (באנגלית: Slaughterhouse-Five) הוא ספר מאת קורט וונגוט שיצא לאור ב־1969 המבוסס על זכרונותיו כחייל אמריקאי בדרזדן בימי מלחמת העולם השנייה והתקופה שלאחריה. הספר משלב מוטיבים של מדע בדיוני.

מתוך הספר

• "ככה זה." (so it goes).
• "גם אם מלחמות לא ימשיכו לפרוץ כמו קרחונים, עדיין יישאר המוות הפשוט והישן."
• "כשאדם מת רק נדמה שהוא מת. הוא עדיין חי במידה רבה בעבר... כל הרגעים, עבר, הווה ועתיד התקיימו תמיד וימשיכו להתקיים."
• "לפעמים אני חושב על ההשכלה שרכשתי. אחרי מלחמת העולם השנייה למדתי תקופת מה באוניברסיטה של שיקגו. הייתי סטודנט במחלקה לאנתרופולוגיה. בימים ההם לימדו שם שאין שום הבדל בין אדם לאדם. אולי הם עדיין מלמדים את זה."
• "קרה שסיפרתי לפרופסור אחד מהאוניברסיטה של שיקגו, במסיבת קוקטייל, על ההפצצה שראיתיה במו עיני, על הספר שאני עתיד לכתוב. הוא היה חבר במשהו שנקרא 'אגודה למחשבה חברתית'. הוא סיפר לי על מחנות הריכוז, ואיך הגרמנים הכינו סבון ונרות מחֵלב של יהודים מתים וכולי.

כל מה שיכולתי להגיד היה, 'אני יודע, אני יודע, אני יודע'."

• "החייל המשוחרר הזה החליט לרדת במעלית למרתף וסגר את הדלת והתחיל לרדת, אבל טבעת הנישואין שלו נתפסה בכל העיטורים. וכך הונף לחלל, רצפת המעלית צנחה תחת רגליו וגג המעלית מחץ אותו. ככה זה."
• "התיידדנו עם נהג מונית, שלקח אותנו לבית המטבחיים שהיינו כלואים בו בלילות, כשהיינו שבויי מלחמה. שמו היה גֶרהרד מילר. הוא סיפר לנו כי היה שבוי זמן מה בידי האמריקנים. שאלנו אותו איך זה לחיות תחת שלטון קומוניסטי, והוא אמר שבהתחלה זה היה נורא מפני שכל אחד היה מוכרח לעבוד כל כך קשה ומפני שלא היו כמעט מחסה, מזון ובגדים. אבל עכשיו המצב הרבה יותר טוב."

נאמר עליו

• "זוהי הבעה בלתי שיפוטית של תדהמה לנוכח מה שראיתי ועשיתי אחרי שהפגיזו את דרזדן בפצצות תבערה לפני זמן כה רב, כאשר בחברת אסירי מלחמה אחרים ועובדי כפייה ששרדו את ההפגזה, חפרתי גופות מתוך מרתפים ונשאתי אותן, נטולות זהות, שמותיהן אינם מתועדים בשום מקום, למדורות מונומנטאליות לשרפת מתים. הגופות יכלו להיות כל אחד, כולל אותי, ואין ספק שהיו בהן נציגים של כל אומה שהייתה מעורבת במחצית האירופית של מלחמת העולם השנייה, בין אם משתפי פעולה, עובדי כפייה או פליטים. איך יכולתי להיות בלתי שיפוטי? פצצות הן שביצעו את ההרג. היו לי מספר חברים הגונים ומכובדים ואמיצים ששימשו כטייסים או כמפציצים. המעשים של אנשים כמותם בגיחות מעל דרזדן לא הצריכו יותר זעם או תיעוב או עוצמת כעס מאשר עבודה בפס ייצור של מכוניות." ~ מתוך ההקדמה שכתב קורט וונגוט למהדורה ה־25 של הספר