בלוז לחופש הגדול

בלוז לחופש הגדול הוא סרט ישראלי משנת 1987.

"הזמן: יוני 1970. המקום: תל-אביב." - מילות פתיחת הסרט.
"בתעלה נמשכת מלחמת ההתשה. אנחנו מתגייסים לצבא בתחושה שזה החופש הגדול האחרון שלנו. קיץ אחרון של שמש וים, קיץ אחרון שכולנו עדיין יחד וצריך לעשות דברים. להספיק" - מרגו.
"אולי אהרל'ה צודק? אולי צריך להפסיק את המלחמה ולהחזיר את הילדים הביתה?" - מוסי, קובי ושוש.
"ככה הרגישו החיפושיות כשהם עישנו בשירותים של הבקינגהאם פאלאס" - אהרל'ה.
"הונדורס... תשיג לי את הונדורס" - מרגו.
"שתיים שלוש שכטות ואת לא חושבת יותר על מלחמות" - אהרל'ה.
"מה יש כאן להבין? יוסי צוויליך נהרג!" - אהרל'ה.
"יום עצוב לשמאל הישראלי הרדיקלי" - אהרל'ה.
"אין מלחמה צודקת? בשביל זה אתה רץ ברחוב, נשרט, נפצע, בורח מהמשטרה? יופי, גם סבתא שלי יודעת שאין מלחמות צודקות" - מוסי.
"אם אתה באמת מאמין שאין מלחמה צודקת אז פשוט אל תלך לצבא" - אהרל'ה.
"לפציפיסט אין גבול שמאחוריו יש אויב. מאחורי מה שמכונה גבול יש אנשים כמוני, כמוך" - אהרל'ה.
"סעמק, אני לא מפקיר אף אחד. אני מגן עלייך מהצד השני של הרעיון. תפקיד שמעט מוכנים לעשות ושלצערי נפל בחלקי" - אהרל'ה.
"יום אחד תוכלו לספר לנכדים שלכם שבתקופה הקשה ההיא הסתרתם מהפכנים במסגרת המאמץ הכלילי למען השלום" - אהרל'ה.
מארש החתונה, מכיר? זה עושה לי תמיד כזה צוויץ בלב" - אדה.
"אהרל'ה, האם אתה חושב שתא הנישואים מושתת על יחסי ניכור? האם אתה חושב שמבחינה דיאלקטית, שוש היא התזה, קובי הוא האנטי-תזה או להפך?" - מרגו.
"'יופיה של האמת אינו ידוע' כמה אמר המשורר" - אהרל'ה.
"הייתי נותן את כל המניפסט הקומוניסטי בשביל הפנים המתוקות שלו" - אהרל'ה על מוסי.
"אי אפשר להתחתן בארץ הזאת בלי חדשות באמצע" - שוש.
"לא מבין אותך, מתעורר בבוקר מתחיל לנאום. תגיד, אתה נורמלי?" - מרגו לאהרל'ה.
"אם לא נהיה חזקים לא יהיה שלום. וחזקים זה צבא, צבא זה הרוגים. ומי שלא מבין דבר כל-כך פשוט הוא או שהוא פחדן או שהוא טיפש" - קובי.
"טוב למות בעד ארצנו" - הלהקה.
"פגשתי את ג'ימי הנדריקס" - מרגו מגלם את צוויליך.
"קובי אתה נופל לי על הרגל" - שוש.
"זה היה בסדר חוץ מהקטע שאתם מתים. מת זה מת" - מרגו.
"כי דמוקרטיה זה לא הכל. דמוקרטיה זה לא במקום שכל" - אהרל'ה.
"מחזור לג החליט אתמול לוותר על המופע שהכין במשך חודשים רבים. מחזור לג החליט להופיע בשיר אחד בלבד."
"שש שנים לא ישנו, עוד שלוש לא ישנו" - אבא של מוסי.
"כולם התגייסו והלא ידעת את כי ללא מחלת הסכרת המחלחלת בדמי הייתי מצטרף עוד הערב לחיל הפרשים ומבקש למות לעיניי המלך. תחת זאת יושב אני בעירנו הקטנה תל אביב, ממתין למותי" - מרגו.
"תל אביב נראית פתאום עיר נטושה" - מרגו.
"ככה היינו? כל-כך מטומטמים? כל-כך יפים? כל-כך טהורים?" - מילות סיום הסרט.