בלז פסקל
מראה
(הופנה מהדף בלז פסקאל)
בְּלֶז פסקל (בצרפתית: Blaise Pascal) (19 ביוני 1623 - 19 באוגוסט 1662), מתמטיקאי, פיזיקאי ופילוסוף צרפתי.
כללי
[עריכה]- "לא היה לי די זמן לכתוב לך מכתב קצר יותר."
- "מליצה אמיתית בזה לדברי מליצה, מוסר אמיתי בז למוסר המקובל."
- "בני אדם לעולם לא יעשו עוול בשלימות ובעליצות כה רבה כמו בשעה שהם עושים זאת מתוך שכנוע דתי."
- "אנשים בזים לדת, שונאים אותה ויראים פן היא אמיתית."
- "לאהבה יש היגיון, שההיגיון אינו יכול להבין."
- "ללב יש את הסיבות שלו, שעליהן השכל לא יודע כלום."
- "ללב יש את נימוקיו אשר ההיגיון אינו מכיר כלל."
- "אילו כל האנשים היו יודעים מה שהם אומרים זה על זה, לא היו נשארים בעולם כולו אפילו ארבעה חברים."
- "אילו אפה של קלאופטרה היה קצר יותר, פני ההיסטוריה היו משתנים." ~ על ההיסטוריה, שמסובבים אותה לא רק הדברים הגדולים והנשגבים אלא אף השוליים, ואולי זהו עוקץ נגד הנשים ונגד הגברים הנופלים ברשתן.
- "השקט הנצחי של החלל האינסופי מפחיד אותי."
- "ללגלג על הפילוסופיה זה לעסוק בה."
- "אף כי אנשים אינם בעלי עניין בקשר למה שהם אומרים, אין להסיק מכך שאין הם משקרים, כי ישנם אנשים המשקרים פשוט למען השקרים."
- "הבושה היחידה היא להיות חסר בושה."
- "אינטואיציה היא חלק של הבינה ושל המתמטיקה."
- "לרצות ולא להיות מסוגל זה להיות אומלל."
- "צדק ללא אכיפה הוא אין אונות; אכיפה ללא צדק היא עריצות."
- "עריצות היא לרצות לקבל בדרך מסוימת מה שיש ביכולתנו לקבל בדרך אחרת."
- "הנוהג הוא טבע שני המשמיד את הראשון."
- "יהיו מה שיהיו רכושו של אדם על האדמה, בריאותו ונוחות חייו, אין הוא מרוצה כל עוד אינו זוכה בהערצתו של הזולת."
- "קיימות מילים שאינן ניתנות להגדרה."
- "מעשים טובים הנעשים בסתר הם הראויים ביותר להערכה."
- "אנשים לא הצליחו לעשות את הצודק חזק, אז הם עשו את החזק צודק."
- "כשאני נותן דעתי על מיעוט החלל שאנוכי תופס בגופי ואפילו בעיניי, והמשוקע בתוך עוצם גודלם של מרחבי אין־סוף, שאני יודעם ושאינם יודעים אותי, הריני נפחד... הדומייה הנצחית של חלל אין־סוף זה אימה היא לי." ~ הקדמה למחקר על החלל הריק, 109 - 110
אדם
[עריכה]- "ההגות עושה את גדולת האדם."
- "העיניים הן המביעות את רחשי הלב, אך אין זה אלא מי שמעוניין השומע את שפתן."
- "החושים מטעים את ההיגיון לעתים קרובות, על ידי ראיה חיצונית שאינה נכונה."
- "האדם הוא משוגע באופן הכרחי. יהיה זה מוזר אם לא ישתגע בהתקפה נוספת של שיגעון."
- "האדם אינו אלא קנה, החלש ביותר בטבע; אבל זהו קנה חושב."
- "עבור האדם, אין דבר קשה מנשוא מלהיות במלוא מנוחתו, ללא עיסוקים, ללא תשוקות, ללא בידור, ללא רצון. כי אז הוא מרגיש באפסיותו, באובדנו, בקוצר ידו, בתלותו, בחוסר יכולתו, בריקנותו. מיד ייצאו מעמקי נשמתו, השעמום, השחור, העצבות, הצער, המרירות, הייאוש."
- "בסופו של דבר, מהו האדם ביקום? אפס ביחס לאינסוף, הכול ביחס לאפסיות, תווך בין כלום לבין הכול."
- "אדם אינו מלאך ואינו חיה, אך לרוע המזל, מי שחפץ להיות מלאך הופך לחיה."
אושר
[עריכה]- "כשכל אחד יבחן מחשבותיו הוא ימצאן עסוקות כולן בעתיד ובעבר. על ההווה אין אנו חושבים כלל, ואם אנו חושבים עליו, זה אינו אלא על מנת להאיר ולערוך את העתיד. לכן, לעולם אין אנו חיים, אך לחיות אנו מקווים; ואנו מוכנים תמיד להיות מאושרים. זה בלתי נמנע שאין אנו מאושרים לעולם."
- "כשהתיישבתי לפעמים לחשוב על ההפרעות של אנשים, הסכנות והקשיים להם הם חשופים... שמקורם כולם במריבות, בתאוות, במשימות נועזות ולעתים קרובות רעות, גיליתי שכל צרותיהם של בני אדם נובעות מדבר אחד בלבד, והוא חוסר יכולתם להישאר בחדר אחד במנוחה. אדם שיש לו די מידות טובות כדי לחיות, באם יידע להישאר בביתו בהנאה, לא ייצא משם."
- "האמרות הטובות כולן קיימות בעולם. חסר רק ליישמן."
- "אדם נולד בשביל ההנאה. הוא מרגיש אותה. אין צורך כלל בהוכחה אחרת. לכן, הוא הולך בעקבות ההיגיון בנותנו הנאה לעצמו."
מתוך: הגיגים (1669)
[עריכה]דף ציטוטים מורחב – הגיגים |
- "טבענו אינו אלא השתנות מתמדת."
- "שתי הגזמות: להוציא מכלל שימוש את ההיגיון. לקבל אך ורק את ההיגיון."
- "אנו מכירים את האמת לא רק על ידי השכל אלא גם על ידי הלב."
- "ככל שאנו נאורים יותר, כך אנו מגלים יתר גדולה ושפלות באדם."
- "הדברים הבלתי הגיוניים ביותר נעשים להגיוניים ביותר בשל הבלבול בקרב בני האדם."
- "העובדה שהדבר שנוי במחלוקת אין בה כדי לפסול את אמיתותו. הרבה דברים ודאיים שנויים במחלוקת, הרבה כזבים מתקבלים ללא מחלוקת."
- "דקארט מיותר ומפוקפק."[1]
- "האדם הוא אפוא רק תחפושת, שקר וצביעות, הן כלפי עצמו והן כלפי זולתו. הוא אינו רוצה שיגידו לו את האמת. הוא נמנע מלומר אותה לאחרים. וכל הנטיות הללו, הרחוקות כל כך מן הצדק ומן התבונה, נטועות בלבו באופן טבעי."[2]
- "ההרגל הוא הטבע שלנו. אדם שמתרגל לאמונה, מאמין."[3]
- "קיים הבדל אוניברסלי מהותי בין פעולות הרצון לכל יתר הפעולות. הרצון הוא אחד הכלים העיקריים של האמונה; לא משום שהוא יוצר את האמונה, אלא משום שדברים הם אמיתיים או כוזבים לפי הצד שממנו רואים אותם. הרצון, המבכר צד אחד על פני האחר, מטה את השכל מהתבוננות בתכונות שאינן נראות לו; וכך השכל, הצועד יד ביד עם הרצון, נעצר כדי להסתכל בצד החביב על הרצון, ולפיכך שופט על פי מראה עיניו."[4]