ברונו שולץ

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברונו שולץ

ברונו שולץ (בפולנית: Bruno Schulz)‏ (1892 - 1942) הוא סופר וצייר יהודי־פולני.

מתוך ספריו[עריכה]

אחד מציוריו של שולץ, 1920
  • "הבקענו פרצה, פתחנו חלון לשמש."
  • "מלוא הגאוגרפיה התכולה של עננים ויבשות מפליגות."
  • "היה שם גן גדול, פרוע, ותיק; עצי אגס גבוהים, עצי תפוח משתרגים."
  • "לא תלך היום לבית הספר, אמרה אמא בבוקר. יש סערה נוראית בחוץ."
  • "רק פה־ושם נראה אדם בודד, מתכופף תחתיה ונרעד, נאחז בפינה של בניין."
  • "שם הוא כבר לא היה בוסתן, אלא התקף של טירוף, התפרצות זעם, עזות מצח והוללות."
  • "ההסתעפות הרחוקה ביותר של החצר, האחרונה, כלואה בין האורווה, בית הכיסא והקיר האחורי של הלול – שלוחה ללא מוצא."
  • "העיניים האלה הביטו בי, ראו אותי ולא ראו כלל. אלה היו כדורים מתפקעים, מאומצים בדרגת הכאב הגבוהה ביותר, או בחדווה פראית של השראה."
  • "מאחר שאבא לא היה נטוע בלבה של אישה כלשהי, הוא גם לא הצליח להיות נטוע בשום מציאות, ותמיד ריחף בשולי החיים, במחוזות מציאותיים למחצה, באזורי הספר של הקיום."

אמרותיו[עריכה]

  • "הסתכלתי בך בעוגמת נפש מרדנית, והתמלאתי תחושות נקמה והערצה בעת ובעונה אחת."
  • "כל הלוך רוח, אם מעמיקים לעקוב אחריו, מוביל אותנו דרך מְצרִים ותעלות מילים אל מיתולוגיה כלשהי."
  • "אותם מראות מוקדמים קובעים לאמנים את גבולות יצירתם. היצירה שלהם היא דדוקציה של הנחות מוכנות מראש. אחר כך כבר אינם מגלים שום דבר חדש, ורק ממשיכים ללמוד כדי להיטיב להבין את הסוד שהופקד בידיהם בהתחלה ויצירתם איננה אלא פרשנות בלתי פוסקת, ביאור של הפסוק האחד והיחיד שניתן להם."

נאמר עליו[עריכה]

  • "התפאורה היא העיקר בסיפוריו של שולץ והמעשה נועד רק לפתוח סדק לתפאורה העשירה, הצבעונית, שהיא היא תכלית הסיפור." ~ ניצה בן דב