ברונו שולץ

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברונו שולץ

ברונו שולץ (בפולנית: Bruno Schulz)‏ (1892 - 1942) הוא סופר וצייר יהודי־פולני.

מתוך ספריו[עריכה]

אחד מציוריו של שולץ, 1920
  • "הבקענו פרצה, פתחנו חלון לשמש."
  • "מלוא הגאוגרפיה התכולה של עננים ויבשות מפליגות."
  • "היה שם גן גדול, פרוע, ותיק; עצי אגס גבוהים, עצי תפוח משתרגים."
  • "לא תלך היום לבית הספר, אמרה אמא בבוקר. יש סערה נוראית בחוץ."
  • "רק פה־ושם נראה אדם בודד, מתכופף תחתיה ונרעד, נאחז בפינה של בניין."
  • "שם הוא כבר לא היה בוסתן, אלא התקף של טירוף, התפרצות זעם, עזות מצח והוללות."
  • "ההסתעפות הרחוקה ביותר של החצר, האחרונה, כלואה בין האורווה, בית הכיסא והקיר האחורי של הלול – שלוחה ללא מוצא."
  • "העיניים האלה הביטו בי, ראו אותי ולא ראו כלל. אלה היו כדורים מתפקעים, מאומצים בדרגת הכאב הגבוהה ביותר, או בחדווה פראית של השראה."
  • "מאחר שאבא לא היה נטוע בלבה של אישה כלשהי, הוא גם לא הצליח להיות נטוע בשום מציאות, ותמיד ריחף בשולי החיים, במחוזות מציאותיים למחצה, באזורי הספר של הקיום."

מתוך מכתביו[עריכה]

  • "הסתכלתי בך בעוגמת נפש מרדנית, והתמלאתי תחושות נקמה והערצה בעת ובעונה אחת."
  • "כל הלוך רוח, אם מעמיקים לעקוב אחריו, מוביל אותנו דרך מְצרִים ותעלות מילים אל מיתולוגיה כלשהי."

נאמר עליו[עריכה]

  • "התפאורה היא העיקר בסיפוריו של שולץ והמעשה נועד רק לפתוח סדק לתפאורה העשירה, הצבעונית, שהיא היא תכלית הסיפור." ~ ניצה בן דב