בריה בפני עצמה
מראה
בריה בפני עצמה הוא סיפור קצר מאת הסופר העברי ראובן בריינין (1832 - 1939) המתאר את יחסה של חברה קונפורמית ליחיד העצמאי והיצירתי החי בתוכה.
- "בעיר מולדתי נבנו כמעט כל הבתים בצלם אחד. סגנון אחד לבית הגביר ולבית העני, כאילו יד אחת הקימה אותם על תלם על־פי תוכנית אחת."
- "כמו הבתים, כן גם פרצופי האנשים היו שווים ודומים כמעט בכול, כאילו אם אחת ילדתם. כמעט כל בני עירי היו כפופי קומה, דלי בשר ורעי מראה. בין העשירים והקבצנים לא היה כל תהום מפריד."
- "כולם, העשירים והעניים, היו באים לשני מקומות התענוג היחידים בעיר: בית המרחץ ולהבדיל בית המדרש... לכל בני עירי הייתה אמונה אחת ופילוסופיה אחת... טעם אחד, שפה אחת, מנהג אחד ונמוס אחד היה לקטן ולגדול."
- "רק אחד היה בעירנו, אשר לא היה דומה אף במקצת, אף בדבר אחד ליתר התושבים, ושמו היה 'מיכל מטורף'. מיכל היה מין בריה בפני עצמה."
- "אף לא אחד מהגדולים שבעירנו לא ידעו ולא הבינו איך להתנהג, איך להיכנס בשיחה את הילדים, איך להעסיק את דמיונם ואיך לשעשע את רוחם."
- "לאושרי התודעתי בעת ההיא ל'מיכל מטורף', כי שערי גן־עדן הילדות נפתחו לי על ידו; אני שמחתי בו והוא שמח בי. מיכל המטורף היה היחיד והמיוחד בעירנו אשר אהב את הילדים, ילדי כל בני העיר, וגם הילדים אהבוהו מאד."
- "יותר מכול היה אהוב וחביב עלינו בגלל ספור מעשיותיו הנפלאים, אגדותיו, שהיו עשירות בדמיונות וחזיונות, וחידותיו מני קדם."
- "לפעמים, כשנחה רוח טובה על מיכל מטורף, היה מספר בעצמו, מבלי אשר שאלו איש, על אודות 'בת־מלכה' אחת אשר אהבה אותו אהבה עזה כמות, והוא אהבה עוד יותר. חבילות, חבילות של מעשיות זרות ונפלאות בסגנון 'אלף לילות ואחד' היה מספר על אודות יפתו ויונתו מבלי אשר ייעף וייגע."
- "מיכל מטורף לא היה שוכן בעיר אחת ימים רבים. מקום קבוע, קן־תמיד, פינה חמה לא היו לו מעולם. נודד היה מעיר לעיר ומכפר לכפר, עד אשר היה שב עוד הפעם אל עירנו."
- "בשחקו וצחקו עם הילדים, היה מוצא תנחומים לנפשו ומרפא לרוחו. בתוך ילדי עירנו היה ילד תמים, עליז ושמח. אבל שם, בחברת הגדולים, היה סר וזעף, מסתכל באדם וחודר לכליותיו ולמצפוני רוחו, כאילו אין נסתר מנגד עיניו."
- "לא היה חת מפני כל איש ולא נכנע מפני בן אדם יהיה מי שיהיה. מעולם לא היה תלוי בדעת אחרים, כי חפשי היה לנפשו כצפור דרור שאינה מקבלת מרות. הוא היה עושה, מדבר ומתנהג כחפצו וכרוחו, ולא כמו שנוהג העולם... בכלל לא היו בעיני מיכל מטורף בני־סמכא. המפורסמות והמקובלות היו כאין בעיניו."
- "מיכל לא היה מעולם הולך בטל, אבל גם לא עבד מעולם מבוקר עד ערב. הוא היה עובד רק לפי צרכיו, וצרכיו היו מועטים ומצומצמים מאד. בגדיו היו תמיד נקיים ותפורים על פי נוסחה מיוחדה שהיה בוחר לעצמו."
- "בשעותיו הפנויות מעבודת היום, ושעות כאלה לא מעטות היו למיכל מטורף, היה אוהב לשוטט בשדות, באחו וביער, לטפס על ההרים ולשוח בעמקים. בקיץ היה משכים לקום, למען יראה מראש ההר הגבוה, אשר בקרבת עירנו, את עלות השמש."
- "בעלי־הבתים שבעירנו לא השיגו בשכלם איך יכול איש יהודי שלא יצא מדעתו לשוח בימי חול, בלי סבה מספקת, בשדה או לתעות ביער, איך יכול איש אשר דעתו צלולה עליו להסתכל שעות שלמות בנהר או בפני הלבנה, או להטות אוזן ולשמוע זמן רב אל צפצופי הצפרים ביער... לא נשאר, אפוא, כי אם להחליט, על פי דרכי ההיגיון שהיה מקובל אצלנו, שמטורף הוא. ומהחלטתם זו לא זזו בני עירי כל ימיהם."
- "מיכל מטורף היה אוהב לשמוע קול חזן בעל קול נעים וקול כנור בידי מטיב נגן. בשעה שחיים המנגן העיוור היה שופך רגשותיו בהגיון כנורו, היה מיכל... יושב לפניו כמו נטוע במסמרות ומרחף על־פני ים דמיונות. רוחו ינשא לעולמות עליונים ולא ישמע ולא יראה את הנעשה מסביב לו."
- "הוא לא שם לבו מעולם אל הרושם אשר יעשו דבריו בלב השומע ולמה שיאמרו הבריות. הוא היה אומר את שלו, ועושה ומדבר מה שלבו חפץ. ואף כי איש לא היה שם לבו לדברי מיכל מטורף, איש לא היה כותבם על הגיליון ורושמם לזיכרון בספר, בכל זאת יחיו מעשיותיו, אגדותיו, חדודיו, משליו, שיריו, פזמוניו וקינותיו בפי עשרות אלפי אנשים בני סביבותינו וגלילותינו."
- "תמיד היה כמעין הנובע ומתגבר ומלא על גדותיו שירה חיה וגם חריפות שנונה. אוצרו הרוחני היה תמיד מלא, עשיר ופורה. דבריו היו קולעים תמיד אל השערה, ולא החטיאו את המטרה. הוא ידע היטב את רפיונותיו של כל אחד ואחד, את מומיו הרוחניים וחטאותיו הנסתרות, לכן בדבור אחד וברמיזה אחת היה נותן תשובה שלמה על הרבה דברים."
- "מיכל מטורף לא מת ככל האדם, כי אם אבד ואיננו עד היום הזה. איש לא ידע יום מותו ומקום קבורתו. השערות שונות נולדו על אודות היעלמו פתאום, אך איזו מהן אמת – זאת לא אדע."