ג'ויס קרול אוטס

ג'ויס קרול אוטס (באנגלית: Joyce Carol Oates) (נולדה ב־16 ביוני 1938) היא סופרת ומחזאית אמריקאית.

מתוך יצירותיה

"אהבה אלוהית תמיד יצאה החוצה ותמיד תענה על כל צורך אנושי." ~ 'בלונדי', 2000
"הפכתי לפקעת מעיים, שיניים בקצהָ האחד ופי טבעת להפרשה בקצהָ האחר." ~ מתוך הסיפור, 'פו נקבר'
"זה נחמד, אבל יותר מדי רשמי, את לא חושבת? אני מאמינה באי־רשמיות." ~ המחזה 'תשליל'
"בשעה הקרובה יוכיחו לי, שאני קיימת. ההוכחה תופגן לי! תופגן על במה זו!" ~ המחזה 'הוכחות אונטולוגיות לקיומי'

בתו של הקברן (2007)

"לפחד יש ריח משלו. הטורף יחוש בו."
"רוב הדברים קורים בשתיקה. אתה חי ויוצר מחדש הכול בזיכרון שלך. אתה לא חווה שום דבר בפעם השנייה, אתה רק זוכר את זה."
"אישה היא תקווה, חיוך של אישה הוא תקווה. אי אפשר לחיות בלי תקווה, כמו שאי אפשר לחיות בלי חמצן."

אמרותיה

"ספרות היא כמו מוזיקה, אפשר רק לחוות אותה, והיא יכולה גם לרגש באופן עמוק, אך זה למעשה בלתי אפשרי לתאר אותה במונחים אחרים ממה שהיא."
"אני לא בטוחה אם הכתיבה היא בדיוק 'אובססיה', אולי זה יותר כמו חלומות – תהליך טבעי שכולנו חווים כל לילה ושכנראה איננו יכולים לחיות בלעדיו."
"אני לא חושבת שזה קשה לכתוב למתבגרים מפני שבאופן כללי בספרות המבוגרים שלי אני כותבת פעמים רבות מפרספקטיבה של מתבגרים ואני חשה הזדהות רבה עם חוויות של התבגרות."
"אני נוטה לעסוק בנושאים ריאליסטיים עכשוויים מהסוג הרגיל ביותר של החיים האמריקניים. יש מעט מאוד סופרות כיום שיכולות להיכלל תחת ההגדרה של 'סופרות נשים' – 'סופרות ביתיות' – כפי שהיה לפני שנות ה־60; רובנו עוסקות כיום בנושאים שהיו בעבר שמורים לגברים בלבד, אותם אירועים 'אפלים וקודרים' (מקרים של אלימות, אונס, מוות במשפחה) שלהם רמזת. יש פתיחות בחיים באמריקה – סביר להניח שגם בחיים בישראל – שנעדרה לחלוטין לפני השנים המהפכניות של שנות ה־60, וזה בסך הכול דבר טוב, נדמה לי."
"אני לא 'פמיניסטית רדיקלית', שמאמינה שכל הגברים הם האויב ו/או שנשים הן מטבען נעלות ביחס לגברים. כסופרת, אני נוטה להאמין באינדיבידואלים, לא במכלול."