גוסטב תיבון

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גוסטב תיבון (בצרפתית: Gustave Thibon)‏ (2 בספטמבר 1903 - 19 בינואר 2001), פילוסוף צרפתי.

מתוך כתביו[עריכה]

שיווי משקל והרמוניה[עריכה]

  • "המכירים אתם אנשים רבים המייחסים את כישלונותיהם לקוצר ידם?"
  • "זו תמיד צרה גדולה לחשוב למיושן את מה שלא ניתן להחלפה."
  • "כל הכישלונות קוראים לחמלה ולמחילה, מלבד אלה המתחפשים להצלחות."
  • "הבה לא נשכח שאין אלה ענפיו הרבים של העץ, אלא שורשיו הבריאים הגורמים לו להיות חזק."
  • "חובתו הראשונה של פילוסוף היא להסיר את האבק מעל האמת."

אבחנות[עריכה]

  • "כל ויתור מוביל להחליש את מי שמוותר ולחזק את מי שמקבל."
  • "אין אנו נמלטים מן הציות לאלוהים, אלא כדי להפוך לעבדים."
  • "בעולם הזה אין לידידות אויב גדול יותר מאשר השיוויון."

לא לדעת[עריכה]

  • "אנו אוהבים לא במידה שאנו רוכשים, אלא במידה שאנו מצפים."
  • "האדם אינו יודע את אשר הוא רוצה, אך הוא יודע היטב שאין הוא רוצה במה שיש לו."
  • "הספק הוא רעל למוסכמות ומזון לאמונה."
  • "השקר גורם לנו לציין לשבח את האמת, כפי שהצביעות גורמת לנו לציין לשבח את טוהר המידות."

מיוחס[עריכה]

  • "אמונה פירושה לא להתכחש באפילה למה שאנו רואים באור."
  • "להאמין פירושו לתת אשראי לאלוהים."
  • "החברה הופכת לגיהינום ברגע שאנו רוצים להופכה לגן עדן."
  • "להיות נישא ברוח היא תשוקתו של עלה מת."
  • "העמים זקוקים לגיבורים ולקדושים כפי שהעיסה נזקקת לשמרים."
  • "ידידות אמת מבוססת קודם כל על עקרונות משותפים, ועל הרצון להגשים אותו רעיון."
  • "האהבה איננה מכבידה; הענף נשבר כאשר הציפור מתעופפת ונוטשת את העץ."
  • "דבר אינו ריק יותר מאשר נפש מלאה על גדותיה."