גיא לואל

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גיא לואל בסרט חוכמת הבייגלה

גיא לואל (נולד ב־4 בדצמבר 1971) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי.


  • "אני לא חושב שאני יפה, ואני לא דוגמן. אין לי רגשי נחיתות לגבי המראה, אבל אני לא עף על עצמי. אני לא יהודה לוי, ואף פעם לא הייתי במקום הזה. תכלס, אם מחפשים ללהק חתיך־על, יש הרבה יותר שווים ממני. יש לי מלא שערות לבנות, למרות שהראש עדיין מלא, טפו טפו. בגיל שלי אתה מבין שהדרך היא רק לכיוון אחד, וזה מבאס, אבל יש בעיניי משהו יותר עצוב בלא להשלים עם ההתבגרות. כל ההסתרות – פאה, צביעת שיער, ניתוחים פלסטיים, בוטוקס – מיותרות בעיניי. אני אתבגר כמו שאתבגר. אני לא נגד תיקונים קוסמטיים, אבל לרוב זה מביא לתוצאה הפוכה. אם מישהי בת 60 מנסה להיראות כמו בת 16, היא רק מבליטה יותר את הבעיה, לא פותרת אותה." ~ על התבגרות שחקנים בעולם המשחק (יעקב לויתם, "נייס גיא", באתר ישראל היום, 25 באוגוסט 2015)
  • "ב'בובות' ישבנו פעם בין הצילומים, ופתאום איזה שחקן פנה לדודו ושאל אותו איך ההרגשה להפוך ממלך העולם למישהו שאף אחד לא משתין לכיוון שלו. ראית על הפרצוף שלו כמה הוא נפגע. בסופו של דבר הוא ענה משהו לא קשור, אך בדיעבד אנחנו יודעים מה עבר לו בתוך הנפש. זה סיפור כואב ועצוב." ~ משתף בחוויה מצערת שלימים חזתה את את מעשיו האלימים של דודו טופז, את מעצרו ולבסוף את התאבדותו בשנת 2009 (יעקב לויתם, "נייס גיא", באתר ישראל היום, 25 באוגוסט 2015)
  • "אני לא טיפוס מניפולטיבי. אני תמיד מעדיף לומר את האמת ללא מניפולציות. אבל יש משהו מאוד משחרר בלקחת את הדברים למקום קיצוני ולתת לעצמך להיסחף עם הדמויות שאתה משחק. אני יודע שיש בי משהו שתמיד גורם לאנשים לחשוב שזה באמת אני, ולא משנה כמה קיצוני ומוגזם התפקיד. אני זוכר שבבית צבי, באחת ההפקות, עשיתי דמות שיש לה ליקוי חמור בדיבור, עם צ' וש' שורקת, ולמרות שהגזמתי עם זה בטירוף, היו עדיין אנשים שאמרו 'נראה לנו שהקהל צוחק עליו ולא איתו'. היום אני מבין שזאת בעצם מחמאה אדירה שאומרים שאני משחק את עצמי. פעם חשבתי שכן. מאוד לא אהבתי שמייחסים לי כל מיני תכונות מגעילות של דמות כזו או אחרת. הייתה לי גם תחושה שזה מגביל אותי מבחינת ליהוק. כי אם אני באמת מניפולטיבי ונרקיסיסט כמו, למשל, בני קייזרמן ('טלנובלה בע"מ'), אז אני בטח לא מתאים לתפקידים שדורשים כנות וצניעות. ואם אני לוקח משהו לקיצוניות, אז אני בטח לא יודע לשחק באיפוק. היום אני כבר לא מתעסק עם זה. התמזל מזלי לשחק במגוון רחב של תפקידים, ולא רק מטורפים וקיצוניים. אז כל אחד באמת רשאי לחשוב כרצונו. אני לא יודע 'לשחק אחרת'; ככה שיהיה ברור שזה לא באמת אני." ~ על דמויות אקסצנטריות שגילם ("גיא לואל מפנטז על תפקיד דרמטי ומבהיר: אני לא קוזו", באתר מעריב, 26 במרץ 2015)
  • "ההצלחה במקצוע הזה תמיד קשורה בתקופות. המזל החזיק אותי במקצוע הרבה מאוד שנים. זה תמיד בא בגלים. יכולים להיות כמה חודשים מטורפים של עבודה מסביב לשעון ויכולות להגיע תקופות של ריק טוטאלי. החוכמה היא להצליח לשמור על אופטימיות גם כשאין עבודה, וזה לא קל. כשלושה חודשים לפני שגמרתי את בית צבי, כבר הייתי חתום בקבוצה הצעירה בתיאטרון הבימה, ככה שהיציאה לשוק הייתה יחסית חלקה. אבל במשך השנים הייתי לא פעם על סף ייאוש. אגב, גם אחרי ההצלחה האחרונה של 'פולישוק', וכשיש הערכה מסביב, לא מן הנמנע שתגיע תקופה של אבטלה. חייבים פשוט להפנים שזו הדינמיקה של המקצוע. פעם למעלה ופעם למטה. זה עוזר לך להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהמשיך לעבוד קשה. הדבר הכי מסוכן במקצוע הזה הוא שהשתן עולה לראש. תודה לאל, זה מעולם לא קרה לי. ואין שום סיכוי שזה יקרה." ~ על התנודתיות במקצוע המשחק ("גיא לואל מפנטז על תפקיד דרמטי ומבהיר: אני לא קוזו", באתר מעריב, 26 במרץ 2015)
  • "אני חושב שבדרך כלל הצלחה מוקדמת ומהירה גורמת לאנשים לחשוב שהשמש זורחת להם מהתחת. תודה לאל שהדרך שלי הייתה אטית ושפויה. מעולם לא חשבתי במונחים של כוכב. לכל אחד יש תחליף, וזה שאתה בטלוויזיה לא מקנה לך שום זכויות מיוחדות. אין דבר יותר פתטי מלעבוד עם מישהו שבאמת מאמין שהוא סטאר. כן. מה שעצוב הוא שזה בלתי ניתן לעצירה. זה לא נעים, אבל באיזשהו שלב תגיע הבומבה שתכניס אחד כזה לפרופורציות. היום חשוב לי עם מי אני הולך לעבוד. בהצגת תיאטרון, למשל, אתה מבלה עם הקאסט בדרכים יותר זמן מאשר על הבמה. אני אוהב לעבוד עם בני אדם. כשמסביבך יש אנשים נחמדים, זה הופך את העבודה למשהו כיפי ומקל על ההתנהלות. כשמדברים על לשחק דמות שפוגעת בכולם, כמו קוזו, צריך לזכור שזה רק תפקיד. אני לא מאמין בגישה טוטאלית של התנהגות מגעילה אוף קמרה, כי זה 'נכון' לדמות. במסגרת התפקיד יש משהו מאוד כיפי בהזדמנות שדמות כזו נותנת לך. יש אישור להתנהג כמו שבחיים לא היית מעז. בעיקרון, אין דברים שאני לא 'מעז' לעשות. אני משתדל להיות ידידותי לסביבה, כמו שהייתי רוצה שיהיו נחמדים אלי. כשמשחקים דמות מגעילה, יש אפשרות להפר את הקודים התנהגותיים האלה, ולפעמים זה נחמד." ~ על כוכבות בעולם בעולם המשחק ("גיא לואל מפנטז על תפקיד דרמטי ומבהיר: אני לא קוזו", באתר מעריב, 26 במרץ 2015)
  • "היו הרבה קשיים עם משרד העבודה. היות שיש ילדים בסט, יש כל מיני דברים על גבול הגיחוך שלא מקובלים על אנשי המשרד הממשלתי. למשל היה כתוב ‘הילדים רבים’, אבל הם לא אישרו לנו את הנוסח הזה, אז בכל מקום הם החליפו ל'הילדים מתקוטטים'. לחלוטין לא ברור לי איפה עובר הקו. מצד אחד לא היה מקובל עליהם שנגיד מטומטם, מפגר או אידיוט, אבל מצד שני יש סצנה שבה דוקרים עוף קפוא בסכין והיא נראית לי אלימה הרבה יותר מלהגיד 'מטומטם'. זה נכון, ולכן ניסינו למצוא את שביל הזהב, אבל אני לא חושב שהסדרה עוברת את הגבול. יש סדרות שאתה יושב לראות עם הילדים שלך ופתאום מביך אותך מה שמשדרים – הסדרה הזאת לא מגיעה למקום הזה. די בטוח לשבת ולראות אותה עם כל המשפחה." ~ על הסדרה "כאן גרים בכיף" בכיכובו ובכיכובה של נתי קלוגר (צביה בלום, "דדי קול: ראיון עם גיא לואל", באתר nrg,‏ 6 ביולי 2010)
  • "אנשים מניחים שאם אתה מפורסם, אוטומטית אתה עושה המון כסף. אני זוכר שלפני שנים, כששיחקתי ב’האישה האחרת’, הייתה לי אוסטין מטרו מצ’וקמקת וקיבלתי מלא הערות ברחוב, בסגנון 'אתה בטלוויזיה ועם זה אתה נוסע?'. אנחנו רגילים לראות כוכבים אמריקאים עשירים, אז חושבים שגם כאן זה ככה, אבל בארץ כל העניין שונה לגמרי. אתה יכול לשבת בבית חצי שנה בלי עבודה, ואז פתאום במשך ארבעה חודשים לתזז בין הצגה לימי צילום מהבוקר עד הערב ואתה לא רואה בית בכלל. עשיר אתה לא יכול להיות מהמקצוע הזה." ~ על אשליית הכוכבות במקצוע המשחק (צביה בלום, "דדי קול: ראיון עם גיא לואל", באתר nrg,‏ 6 ביולי 2010)