גיום אפולינר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
גיום אפולינר

גיום אפולינר (1880 - 1918), משורר, סופר ומבקר אמנות. מראשוני תנועת הסוריאליזם ואחד המשוררים הצרפתיים הבולטים בתקופתו.


  • "הנהר כמוהו ככאבי. הוא זורם ואינו חדל."
  • "אני מכיר אנשים מכל סוג ומין. גורלם אינו דומה."
  • שירה יש לנו שליטה על דברים היוצרים והורסים את העולם."
  • "לה את כל חיי נתתי ליותר משעתיים ביום ההוא."
  • "תכופות מתהלכת גברת בדד בגן ההוא."
  • "גברת זו ואנוכי כמעט בני דת אחת אנחנו."
  • "הגיע הזמן להאיר מחדש את הכוכבים."
  • "טוב יותר להיות בעל מרומה מאשר עיוור."
  • "בוא נא הלילה, השמיע השעה. הימים חולפים ואני נשאר."
  • "מצייר בשלווה את הסצנות הטרגיות והרות הגורל שלו ושרוי בהמתנה פילוסופית לקץ המלחמה."
  • "תחת גשר מירבו זורמים הסן ואהבותינו. האם עליי להיזכר? השמחה באה תמיד אחר הכאב."
  • "אני רוצה לחיות חיים לא אנושיים, רבי עוצמה וגאים, כי נוצרתי בצלם אלוהים."
  • "בואו אל הקצה, איננו יכולים, אנו פוחדים. בואו אל הקצה, איננו יכולים, אנו ניפול. בואו אל הקצה והם באו, והוא דחף אותם והם עפו."

מתוך שיריו[עריכה]

  • "בא הלילה השעון מכה,
הימים חולפים אני עוד מחכה."
  • "חשק היוֹקד בִּשְׁעַת חֶמְדָה גדוֹלה,
וּמֵעוֹרְקַי יִקְלַח לָךְ אֹשֶר מִתלהט."

נאמר עליו[עריכה]

  • "אשף המילה הכתובה, לועג לכול: לאהבה, לתאווה המינית, ללאומניות ולגאוותנות." ~ אריאל הירשהורן