גיורא איילנד
גיורא איילנד (נולד ב־1952, במושב כפר הס), כיהן בצה"ל כראש אגף מבצעים וראש אגף התכנון בדרגת אלוף, וכיהן כראש המועצה לביטחון לאומי. התגייס לצה"ל ב-1970, ושירת בחטיבת הצנחנים בגדוד 890.
- "הפרשה היא דוגמה טובה לכך שלא כל תקלה מחייבת הדחת קצינים בכירים. המהלך הפשוט, מבחינת אשכנזי, היה להקריב את גולן ולוותר על קידומו. אבל אלוף פיקוד העורף גולן הוא שניהל בהצלחה, במבצע 'עופרת יצוקה', את הטיפול בישובי הדרום. סביר להניח שכמה החלטות נבונות שקיבל אז, באשר למועד פתיחת מוסדות החינוך, הצילו חיי אזרחים רבים. אילו מיהרו להדיחו בשל פרשת 'נוהל שכן', ייתכן מאוד שקצין פחות זהיר ומנוסה היה מופקד על העורף בעת מלחמת הקסאמים בדרום." ~ מתוך כתבה בעיתון "הארץ", 1 בינואר 2009
- "כיום קיים פרדוקס בנוגע לקונפליקט הישראלי־פלסטיני אשר משפיע לרעה על שני הצדדים המעורבים, כמו גם על אזור המזרח התיכון כולו. פרטי הפתרון המוצע שהנו על בסיס עקרון 'שתי מדינות לשני עמים' ידועים, אולם בפועל שני הצדדים אינם מוכנים לקבל פתרון זה, משום שהוא אינו מספיק טוב עבור אף אחד מהם. המקסימום שמדינת ישראל תוכל להציע לפלסטינים קטן בהרבה ממה שהפלסטינים יהיו מוכנים לקבל." ~ על המשא־ומתן עם הפלסטינים (מקור)
- "ישנה ציפייה כי העימות יסתיים מהר. מדוע מהר? 'כי אנחנו הרבה יותר חזקים מהאויב'. אני זוכר שכמג"ד במלחמת לבנון נאמר לנו כי המערכה תימשך יומיים. אחר כך שינו זאת לשלושה ימים, ולשישה ימים. מאוחר יותר הסתבר כי היום השישי, היום בו הושגה 'הפסקת אש', לא היה סוף המבצע, הוא היה תחילה של מבצע שנמשך עוד 18 שנה..." ~ לא, זה לא מערבון, באתר ynet, 25 ביולי 2006
- "יש כאן ציפיה שיקרה מה שקורה במערבון - הרעים נפגעים, בעוד שהטובים חסינים לכדורי היריב. גם כאן ישנה מאחורי הציפיה הנחה סמויה שאנחנו, עם הטכנולוגיה ועם הנשק המדויק, יכולים גם לפגוע במדויק בכל האויב וגם לעשות זאת בזהירות כך שלא יהיו לנו נפגעים." ~ לא, זה לא מערבון, באתר ynet, 25 ביולי 2006
- "כשאתה מקבל החלטה זמן קצר לפני האירועים, מרחב התמרון שלך הוא קצר." ~ מתוך כתבה בעיתון "הארץ", 28 ביוני 2010.
- "נחמיה ואני הכרנו בשנת 1976, כשהוא היה בתפקיד מג"ד 890 ואני מ"פ. הוא היה אדם ישר, נקי לגמרי מכל ניסיון כלשהו ליצור רושם או אמירה, בלי קשר לדרגות על הכתפיים. הדבר החשוב ביותר בחייו הייתה המשפחה שלו, והוא היה עושה למענה הרבה מאוד: אני זוכר שהיינו בקו ברמת- הגולן. זה היה בחורף. הוא החליט שבשבוע שהוא לא מגיע בשבת הביתה, הוא יוצא אליהם באמצע השבוע. אני יודע שיש הרבה מג"דים שעושים את זה, אבל אחרים עושים את הנסיעה הביתה בהיחבא ואומרים 'אני נוסע לישיבה אז כבר אסע לישון בבית', הוא פשוט הודיע לנו שהוא נוסע הביתה ולא ניסה לעגל פינות. להפך, הוא ראה בנסיעה הזו דבר חשוב- כי מה יותר חשוב לאדם מאשר משפחתו? בשעה 16:00 הוא היה יוצא ואומר לכולם שהוא נוסע 'למקום שכולו טוב'. זה בניגוד לדפוס ההתנהגות של מג"דים אחרים. תחתיו היינו שני מפקדי פלוגות נשואים והוא חינך אותנו להבין שמשפחה זה הדבר הכי חשוב. הוא הכריח אותנו לנסוע הביתה גם אם לא תכננו לעשות זאת." ~ על מפקדו נחמיה תמרי (%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94%20-%202.1.2004 מקור).
- "אני זוכר שבמבצע אנטבה היה לנו לו"ז קצר, צפוף וחשאי. נשארנו להכנות אחרונות והוא החליט שהוא מוכרח לנסוע הביתה. לא היה לא נעים לצאת לבד, אז הוא ניגש אליי ושאל אם גם לי בא לנסוע הביתה, מובן שעניתי שכן. החלטנו לצאת ולהגיע מוקדם בבוקר, בלי שאף אחד יידע. המצחיק היה, שלאותו סוף שבוע הזמנתי חברים ושכחתי מזה לגמרי וכשהגעתי הם ראו אותי עם כל הציוד ולא יכולתי לספר להם מה קורה. אחד מהחברים שהזמנתי היה קצין מהגדוד שהיה באותו זמן בקורס מ"פים. הוא הבין שמתרחש משהו, ניסה להוציא ממני פרטים והדבר היחיד שאמרתי לו היה 'נחמיה ישן היום בבית'. כשראה שממני לא ייצא לו דבר הוא הלך לבית של נחמיה, ישן על המדרגות ובבוקר הודיע לו שהוא מצטרף. מובן שנחמיה לקח אותו למבצע. מאוחר יותר, כשהיינו באנטבה, רצנו ביחד בטרמינל, בדרך לחילוץ בני הערובה." ~ על מפקדו נחמיה תמרי (%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94%20-%202.1.2004 מקור).
- "נחמיה אם לא הבין דבר מה- היה אומר. לא הייתה לו בעיה להודות שיש דברים מסוימים שהוא לא יודע או לא מבין בהם. מפקדים תמיד מרגישים שהם חייבים לדעת הכל או לפחות להיראות כאלה. נחמיה לא. כשהייתי מפקד פלוגה מסייעת הגיע מתן וילנאי ושאל אותנו אם נכון לבצע עכשיו בוחן מסייעת. הגיעו מג"דים מגדודים אחרים ונחמיה לא ידע מה לענות לו, אז הוא אמר לו 'תשאל את גיורא. אני לא בקיא בזה ואין לי מושג ובדיוק בשביל זה הבאתי אותו'. הוא אמר את זה ככה, בלי בושה. הוא הודה שהוא לא יודע." ~ על מפקדו נחמיה תמרי (%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94%20-%202.1.2004 מקור).
- "חוץ מהצניעות שלו, המשפחתיות והשקט, הוא היה מאוד אבהי. היחס שלו לחיילים היה כמו של אבא ממש. החיילים אהבו אותו בחזרה, ממש העריצו אותו, כי הוא לא התנשא מעליהם ולא התנהג כמו מפקד. הוא התייחס אליהם כאל שווים, בגובה העיניים. הוא הגיע אלינו מתפקיד של סגן מפקד סיירת מטכ"ל ופעם אמר לחיילים 'באתי מהסיירת אבל בנושאים מסוימים אם הייתי צריך לקחת לקרב פנים מול פנים עשרה חיילים אתי כדי להילחם מול עשרה חיילים של האויב- הייתי לוקח אתכם'. המשפט הזה קנה אותם להמון זמן." ~ על מפקדו נחמיה תמרי (%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94%20-%202.1.2004 מקור).
- "אני לא חושב. אני משתדל לפעול על-פי שתי אמות מידה: את האחת לימד אותי מי שהיה מפקד שלי, מתן וילנאי. פעם הייתי אצלו בדיון בעניין מביך כלשהו של הצבא. מישהו הציע שנעשה משהו, אבל בלי שהציבור ידע, כי זה לא ייראה טוב ועלתה השאלה איך נסביר את זה. מתן אמר שאם אתה רוצה לעשות משהו שאתה חושש שהוא יהיה מביך, כנראה אתה לא צריך לעשות את זה. אני מאוד מקבל את העניין הזה ואני משתדל לפעול לפי זה. הדבר השני שלמדתי זה שבסוף האמת היא הדבר המוצלח ביותר שאתה יכול להשתמש בו על-פני זמן, גם אם היא לא נעימה. אני לא רוצה להגיד שאני אדם סופר-נקי אבל אני משתדל להיות מאוד שקוף ומאוד אמיתי. אין לי בעיה להודות בשגיאות שלי ועל-פני זמן אני לא חושב שאני נפגע מזה, והיות שאני לא פוליטיקאי, אני לא נפגע מזה." ~ מתוך הכתבה "כוח גיורא" מאת הדס מגן ורון שטיינבלט, גלובס, 17 באפריל 2014 (מקור).
נאמר עליו
[עריכה]- "גיורא איילנד לחם במלחמת יום הכיפורים כמ"מ בגדוד הצנחנים 890, שספג בסיני אבידות קשות בקרב על "החווה הסינית". 'היו לנו 40 הרוגים ו-150 פצועים בלילה אחד', הוא נזכר, 'כל המ"פים בגדוד נהרגו או נפצעו וכך גם מחצית מהשכבה שלי, המ"מים והסמלים. הדבר הכי מרשים מבחינתי היה שהגדוד, מיד לאחר הקרב, אירגן את עצמו מחדש בשלוש פלוגות חדשות ובלילה הבא כבר חצינו את התעלה'. בהקשר הזה איילנד מדבר בהערכה רבה על המג"ד אז, יצחק מרדכי: 'הייתי לידו כשהוא ניהל את הקרב וראיתי גם את הצלחתו בניעור הגדוד מיד לאחר מכן. חזרתי לגדוד אחרי חילוץ של חיילים שנתקעו מתחת לעמדות המצריות. היה לי ברור שמוציאים אותנו מהלחימה, כי הגדוד כבר לא כשיר למלחמה. מצאתי את מרדכי בעיצומו של נוהל קרב לקראת החצייה. הוא אמר לי: 'בוא. שמרתי לך קופסת תירס. הלילה יוצאים עוד פעם'. הוא קיבל את הצל"ש שלו גם על התאוששות הגדוד, לא רק על הקרב עצמו'." ~ (ראיון)
- "בגיל 51 איילנד הוא 'האדם החושב' של המטכ"ל. כשהוא משרטט תרשימים מסובכים כדי להסביר את האפשרויות הטמונות במצב נתון, הוא מזכיר מרצה באוניברסיטה יותר מאשר גנרל. אבל למרות הדימוי, הוא צמח ביחידות הקרביות: כמפקד גדוד בצנחנים, כמח"ט גבעתי וקצין צנחנים וחי"ר ראשי. מאוחר יותר היה ראש חטיבת המבצעים וראש אגף המבצעים במטכ"ל. התקדמותו בדרגות מעולם לא היתה מובנת מאליה: לפני חמש שנים, כששקל פרישה לאחר שהתברר ששוב נדחה קידומו לאלוף, הציע אחד מעמיתיו לעיתונאי להכתיר את הידיעה בכותרת: 'האונה השמאלית של צה"ל עוזבת'." ~ (ראיון)
- "הוא בא אלינו לג'בל ברוך להחליף את גיורא איילנד, שהיה מג"ד כריזמטי באופן יוצא מן הכלל ושיצק בנו המון ביטחון. זה היה לקראת הנסיגה מהגזרה המזרחית, על איציק ידענו מעט מאוד. היינו חבורה של מ"פים מנוסים, ותיקי קרבות, את המלחמות עד אז עברנו עם מעט מאוד נפגעים, כילדי גיורא היינו די ספקנים לגבי איציק, דווקא בגלל שהוא קיבל לידיים גדוד מעולה לא ממש נתנו לו סיכוי. אלא שהתחזיות שלנו התבדו. בדרכו השלווה המג"ד החדש אילף מהר מאוד אפילו את סוסי הפרא שבינינו." ~ עו"ד ליאור אפשטיין מספר על גיורא איילנד כמג"ד גדוד 50 של הצנחנים. מתוך הכתבה "מי זה בכלל יצחק איתן?", מאת אביחי בקר, "הארץ" 17.11.2000.
- "בשבילי הוא יהיה לעולם המפקד שנכנס לנעליים הגדולות של גיורא איילנד, שהיה מג"ד מדהים, ואפילו הרחיב אותן." ~ סא"ל אלדד בן משה מספר על גיורא איילנד כמג"ד גדוד 50 של הצנחנים. מתוך הכתבה "מי זה בכלל יצחק איתן?", מאת אביחי בקר, "הארץ" 17.11.2000.
- "איילנד מספר שלמרות עברו הארוך בצנחנים הוא הזדהה עם גבעתי וסמליה מיד עם הגיעו לחטיבה. בשיחת הסיכום עם המ"פים של החטיבה הבטיח איילנד שיחבוש את הכומתה הסגולה ככל שישהה בצבא. ואכן כך היה." ~ מתוך אתר חטיבת גבעתי (מקור).
