גלן גולד

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"המפיקים של עצמנו."

גלן גולד (באנגלית: Glenn Gould)‏ (1932 - 1982) היה פסנתרן קנדי נודע.

אמרותיו[עריכה]

  • "היחסים שלי עם המוזיקה משתנים."
  • "עבורי קהל בהופעה חיה הוא עול."
  • "יצירתיות מתרחשת מחוץ למערכת המקובלת."
  • "איני רוצה לחשוב יותר מדי על האופן בו אני מנגן."
  • "ההצדקה לאמנות היא מה שהיא מעוררת בליבם של אנשים ולא הביטויים הציבוריים הרדודים והחיצוניים שלה."
  • "מטרת האמנות איננה לשחרר אדרנלין לרגע אלא לבנות בהדרגה למשך כל החיים תחושה של פליאה ורוגע."
  • "תמיד הנחתי שכולם שותפים לאהבתי לשמיים מעוננים. התפלאתי למצוא שישנם כאלה שאוהבים ימי שמש."
  • עתיד כבר לא תהיה תעשייה אוטוקרטית שמספקת הקלטות כמוצר מוגמר: אנחנו נהיה המפיקים של עצמנו, ונייצר בעצמנו, ולמאזינים נשלח מערכות פתוחות של הקלטות."

נאמר עליו[עריכה]

  • "גולד היה אינטלקטואל ברמה הגבוהה ביותר. יכולתו לקשור בין תופעות, מתוך היכרות אינטימית בעל פה עם קשת שלא תיאמן של יצירות מוזיקליות מהרנסאנס ועד זמנו, השתקפה בנגינה שלו. זו נגינה אינטלקטואלית, חושבת, נגינה שיש בה חוכמה וידע בנוסף לרגש, ולכן היא כל כך מסעירה." ~ נעם בן זאב
  • "ביטוי לחדשנות של גולד היה גישתו לקונצרט החי: לדידו, המוזיקה אינה התפרצות חד פעמית של אנרגיה לפני קהל והיעלמותה עד הביצוע הבא. לא – המוזיקה היא אמנות קיימת, נצחית, שהולכת ומתפתחת." ~ נעם בן זאב

ראו גם[עריכה]