גרשון שפע

גרשון שפע (נולד ב־18 במאי 1943) הוא שחיין ישראלי. ייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות בשנות ה־60.

"זה גם עניין של מבנה גוף. אין לי ידיים ורגליים חזקות, מה שדרוש למשחי החתירה והפרפר המהירים יותר. אבל הסגנון לא חשוב כמו מהות השחייה, שהייתה בשבילי מאז ומתמיד כמו דת ואמצעי לחיים בריאים. מאז שהקיבוץ הופרט, זאת גם הפרנסה שלי כמאמן."
"האיגוד פועל רבות לטובת השחייה הישראלית. יש פעילים, שופטים, קידום בטכנולוגיה. המעטפת מאוד יפה, אבל הרבה ממנה היא משום העדפה להפועל ירושלים, האגודה החזקה כבר הרבה שנים."
"זה מקרוב זכיתי באליפות ישראל וכבר מצאתי את עצמי עולה על המטוס לייצג בפעם הראשונה את המדינה, לאחר שעד אז לא הייתי בחו"ל. מה שעזר לי זה שמילדותי הייתי חזק בעניינים בספורט וידעתי בעל פה את שמות כל האלופים, לא רק בישראל. אפילו האזנתי לשידורי הספורט מה־BBC, מה שסייע לי בלימודי האנגלית."
"מה שקראתי עליו בקיבוץ, הפך ברומא לממשות מול עיניי, אני זוכר את עצמי רואה שם את המתאגרף קסיוס קליי, או מוחמד עלי כפי שקרא לעצמו אחר כך, צועד מולי בכפר האולימפי, כשאיתו הרצה המופלאה וילמה רודולף ואני צובט את עצמי כדי להיות בטוח שזה קורה לי במציאות ולא בחלום. חוויות כאלה היו לי שם ולא ציפיות להישגים מי־יודע־מה, כי בסך הכול הייתי ילדון, שנסק במהירות מטורפת לצמרת."
"זה לא היה פשוט לחזור מהאולימפיאדה הראשונה שלי לשוויוניות שהייתה אז נהוגה בקיבוץ, אולי קינאו בי על הנסיעה לחוץ לארץ. אבל כאן עזרה לי החברותיות שלי, כמי שהיה תמיד אחד מהחבר’ה, מה שגרם להם להתגאות בי. בכל זאת, השתדלתי לא להתבלט ונמנעתי מלהסתובב בשבילי המשק עם חולצות שהבאתי מרומא. רק שלא יגידו שגרשון משוויץ."
"לאולימפיאדת מינכן 72’ לא הייתה נבחרת שחייה. היה רק אברהם מלמד, ששוב הגיע מארצות הברית. הייתי אמור לצאת איתו בתור המאמן שלו, אבל לאחר שהוא עבר את המינימום, הודיעו לנו שלא ניסע, כי הוא איחר בשלוש שעות את שעת השי"ן של קביעת הנבחרת. אלוהים, נראה, אהב אותי. אם לא כן, הייתי אמור להיות במינכן עם המאמנים שנספו."
"מבחינתי, כספורטאי, אין כמו השחייה. אבל באתלטיקה יש גיוון עם הרבה יותר מקצועות ועם יותר מתח. האתלטיקה היא מלכת הספורט."
"לקראת אולימפיאדת מוסקבה 80’, הייתי מאמן נבחרת השחייה הלאומית. אבל אז ישראל הצטרפה לארצות הברית בחרם על מוסקבה. ואני? הלך עליי. לא זכיתי לאולימפיאדה נוספת."
"פעם, כשבאתי להתאמן בבריכה אצלנו בשיא הקיץ, מצאתי אותה ריקה. התברר שעם מי הבריכה השקו בלילה את הפרדס."