דאה הדר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"אוטובוס צהוב מלא בילדים עצר מתחת לבניין."

דאה הדר (נולדה ב־1976) היא סופרת ישראלית.

מתוך סיפוריה[עריכה]

  • "כדי ליצור זוגיות עמוקה והרמונית אתה צריך קודם כול להאמין שאתה האהבה."
  • "סטרתי לה. הלחי שלה האדימה והיא כיסתה אותה עם היד והתחילה לבכות."
  • "הרבה גברים עם זקנים ושפמים אפורים וכובעי מצחייה ומצלמות וגביעי גלידה חלפו על פנינו."
  • "הוא צובט לה את שתי הפטמות בו־זמנית ואז תופס את הציצים בשתי הידיים ולש אותם. 'הו! בייבי', היא נאנחת."
  • "אוטובוס צהוב מלא בילדים עצר מתחת לבניין שלנו ולקח אותנו לבית ספר החדש. העלים ברחוב הפכו כתומים."
  • "במציאות דונלד דאק היה ענק. הוא שם את היד הפרוותית שלו סביב הכתף שלי ואת השנייה סביב איה."

אמרותיה[עריכה]

  • "לכתוב ספר זה לא רק לכתוב, זה גם להיות מעצבת פנים ולעצב את הבתים של הדמויות."
  • "כל אחד נהנה מרגעי החסד בתחילת החיים, כשהוא לא יודע שמתים. ואז, כשמגלים את המוות, החיים מתחילים להסתבך."
  • "קשה לחיות עם עור דק... אבל היכולת להפוך את הפחדים ואת השדים שלך לסיפורים היא אולי פיצוי על הפגיעות הזאת. וחוץ מזה, העור הדק הזה מאפשר לחוות את הדברים ביתר עוצמה – ואז גם את הטוב אפשר לחוות ביתר עוצמה."
  • "בסן פרנסיסקו ביום ראשון בבוקר, למשל, משדרים את 'מבט' בערוץ מהגרים בינלאומי... אבל אפשר היה גם לא לראות. כי שם זה בסך הכול עוד ערוץ קטן ואקזוטי, רחוק ומעיק, מין משבצת לחובבי ציון או לחובבי סנאף, בין 200 ערוצים אחרים."
  • "הכתיבה היא משהו מאוד מפר בדידות. אתה חוזר הביתה והספר הוא כמו איזה בעל־חיים שמחכה לך בבית, אפשר לחזור ולכתוב ולשחק עם הדמויות. גם הקריאה היא כזאת. למשל, להיכנס למיטה ולקרוא את ‘הרצוג' של סול בלו, אתה אף פעם לא מרגיש לבד."

ראו גם[עריכה]