דוד שחם

דוד שחם (1923–2012) הוא סופר ישראלי.

"ופתאום אני יודע שהיא מקשיבה לדברים שאני לא אומר. אולי אני צריך לומר אותם, אבל לא אומר. ופתאום יש רק המבט הזה, הכחול. ויש איזו הבטחה. ויש היא ואני. את ואני. אנחנו." ~ 'אני קוהלת: מבוא לספר שלא ייכתב'
"כל אדם יש לו סיפור. כל אדם יש בו ספר. ספר אחד ויחיד. ואם יספר את הסיפור שלו ביושר־לב, בלי לוותר לעצמו כלום, עם כל המבוכות והחרדות והבושות והדברים שהוא מפחד לספר אפילו לעצמו, אפילו לבדו בחושך – יֵצא ספר גדול." ~ 'אני קוהלת: מבוא לספר שלא ייכתב'
"אז נודע לי פתאום שהגיע היום האחרון לחיי. ואפילו לא בתחילת היום. עד לאותו רגע כבר נלקח ממני חלק מן היום. השעה הייתה, ככל שיכולתי לדעת, בין עשר לאחת־עשרה ואולי אפילו אחרי השעה האחת־עשרה" ~ 'היום האחרון לחיי'
"כל הרגעים, בעצם, הם רגעים אחרונים. כשאני מביט אחורנית, אני רואה שכל הרגעים שעברו עליי, רגע־רגע במועדו, היו רגעים אחרונים. איש מהם לא חזר אליי." ~ 'היום האחרון לחיי'
"כן, בכל האפשרויות המונחות לפנינו, בכל הבחירות הניתנות לנו, אין אף אחת שאיננה מוות. דבר זה עשוי להתברר לנו ביתר־שאת, ביתר־כאב, אילו ניתן לנו לחיות את כולן, להתנסות בכולן, לראות איך כולן מגיעות, כל אחת בדרכה, כל אחת בשעתה, אליו – אל המוות. כאשר עימם מתה גם התקווה, נגוזה האשליה, שאי־שם בחביוני הספק ישנה אולי אחת, שאיננה מוות. אם נחפש הרבה, אם נכוון את דעתנו ואת מעשינו כהלכה, אם נהיה ראויים לכך, אם ינוח עלינו חסד הבריאה, או סתם־כך אם תחול איזו טעות ונהיה ברי־מזל – נמצאנה. אבל כך תרד עלינו הוודאות המלאה, שאין עליה ערעור – כל המסלולים אינם, בסופו של דבר, אלא דרך אחת. הדרך אל המוות." ~ 'האפשרות האחרת'