דורון רובין
דורון רובין (נולד ב־1944), איש צבא ואיש עסקים ישראלי, כיהן כראש מה"ד בדרגת אלוף. שירת כלוחם ומפקד בצנחנים.
- "ובתור בן מושב, שגם היה חניך בתנועת נוער גם בתנועת המושבים גם בתנועה המאוחדת, היה לי מובן מאליו שאני הולך, שאני מתנדב לצנחנים. קודם כל אני מחזור מאי. ומחזור מאי... אני סיימתי תיכון הייתי אמור להתגייס באוגוסט 1962. ובגלל, גם קצת הכדורגל אבל בעיקר המשק... לעזור לאבא, ביקשתי דחייה וקיבלתי אותה בקלות והתגייסתי במחזור מאי שאז עוד היה 'מאו מאו'. וזאת היתה... הגיוס עצמו... הם פשוט עמדו בחוץ המ"כים, ואני באתי. ודבר ראשון הם הורידו אותי לארבעים שכיבות סמיכה לראות אם אני בכלל מסוגל לעמוד בסטנדרטים של הצנחנים. ראיינו אותי, חייקה גיורא היה המ"פ, ראיין אותי. ו... לא אמרו לי כלום. יום מיוחד היה. הפלוגה היתה פלוגה מיוחדת. מחזור מאי היה משהו מיוחד. אני זוכר שבאתי הביתה עם הכומתה האדומה, כל המושב היה על הרגליים. ואני הייתי מאוד גאה בעצמי, בכל זאת. וזה הסתדר... זה היה חלק מהתוכנית... מדפוסי הפעילות שתכננתי. לא דיברתי על... לא חשבתי על שום קריירה. היה מסלול קשה, מסלול מפרך, תובעני מאוד." מתוך הראיון שערכה טלי ליפקין- שחק עם דורון רובין בתוכנית הרדיו "על אזרחי", גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011.
- "להיות מח"ט 35 ולמות." מתוך הראיון שערכה טלי ליפקין- שחק עם דורון רובין בתוכנית הרדיו "על אזרחי", גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011.
- "קודם כל זאת חטיבה מדהימה. זאת חטיבה שכל המסלול שלה, כל המסורת שלה זה מסורת של לחימה... לא משחקת. ו... היא גידלה את מיטב המפקדים, מיטב הלוחמים. זה חיילים מתנדבים שאין גבול בכלל ליכולות שלהם, אין גבול לנתינה שלהם. ואין דבר שאת לא מציבה שהם לא מגיעים אליו. אין רף שלא הצבנו, אנחנו ואלה שבאו אחרינו, ובטח קודמינו שהיא לא מגיעה אליו. ו... זה פשוט... זה מחייב. גם המבצעים שהיא עשתה גם האנשים שגדלו בתוכה, גם הפיקוד הבכיר: רמטכ"לים ואלופים, והחברות... ואחוות הלוחמים היא פשוט יוצאת דופן. והיא מקצועית. זה לא חטיבה רגילה היא חטיבה מיוחדת במינה על כל היבטיה ותחומיה." מתוך הראיון שערכה טלי ליפקין- שחק עם דורון רובין בתוכנית הרדיו "על אזרחי", גלי צה"ל, 1 באוקטובר 2011.
- "אני מכיר רק כיוון אחד – מערבה!" ~ פקודה שנתן בקשר למפקד מחלקת טנקים שניסה לסגת. בקרב ואדי מבעוק "מערבה" פירושו אל האויב. מתוך הספר "בהם יותר מכל" מאת תא"ל אלישיב שמשי, הוצאת מערכות, 2005, עמוד 126.
- "מקצוען אמיתי." ~ על אל"מ עוזי יאירי, שהיה מפקדו בחטיבת הצנחנים.
- "אני זוכר שבאותה תקופה היו לנו לבנות של יכולות מקצועיות בכל תחומי הלחימה: לא משנה איפה נחתת – יכולת להגיע ליעד במדויק ולבצע לחימה מקצועית. הנועזות הייתה בעצם ההחלטה לבצע פעולה במרחק כזה. נכון, שכאשר אמרו לי שצריך לפשוט על מחנה אל־באדווי, זה נראה לי מעבר לאופק, אבל בסופו של דבר, הפונקציה היחידה לגבי, הייתה – זמן שיט. כל שאר הנושאים כמו: ניווט פרדסים, מעבר קירות בטון, הליכה שקטה עם מטען, לחימה בשטח בנוי – היו לחם חוק. במבצע הזה לא היה שום תחום מקצועי שלא הכרנו קודם. לכן כשאמרו לנו: חברים, יש לכם ארבעה ימים להתכונן, נשאר רק לעשות מודלים." ~ על מבצע ברדס 54 - 55, מתוך הספר "זה היה סודי ביותר" מאת יוסף ארגמן, 354.
- "זה היה מחזה מדהים – הצבא המצרי, שדבר כמעט לא היה בינו לבין מרחבי סיני ממזרח לתעלה, נאלץ להיעצר, להסתובב לאחור ולסגת מפני גדוד צנחנים." ~ על קרב ואדי מבעוק בו פיקד על קרב גדוד 202 במלחמת יום הכיפורים, מתוך הספר "עדויות מגובה החול" מאת מעוזיה סגל
- "אנחנו בדרך הנכונה למרכז אמריקה. אטימות זה הדבר הכי גרוע. חברה שיכולה להיות אטומה לאמא שדוחפת את הבן הנכה שלה, להיות אטומה לתאונות דרכים. שום דבר לא מעניין אף אחד. כל אחד עוסק לעצמו. אין, אין, אין." ~ מתוך כתבה בעיתון "מעריב", 22 באפריל 2004
- "היכולת של מרדכי להתמודד אחר כך עם הגדוד ולהוביל אותו זו מנהיגות פראקסלנס. את זה אי אפשר לקחת ממנו. הוא לקח גדוד גמור בבוקר ועבר איתו את התעלה, אבל סיפור הקרב בחווה הוא סיפור גבורה אישי. זה סיפור אדיר של אחוות לוחמים, סיפור אדיר של אומץ לב, אבל ברמה המערכתית, ברמה הצבאית־מקצועית, ולא באשמת הגדוד, הוא כישלון. הוא כישלון נוראי אפילו, ועוד יותר נוראי בגלל המחיר. צריך להיישיר מבט ולהגיד את זה. כי אם לא נאתר וננתח כישלונות, אז יבואו אחרים. הטיוח הזה בשם הקדושה, קדושת הלוחמים המתים וההורים השכולים וכל הדברים שאני מכבד אותם, אבל המערכת הצבאית צריכה עם אזמל חד מאוד, וכואב לפעמים, לטפל במורסות האלה והכי חשוב זה לצאת מהמפגשים האלה יותר חזקים. החווה הסינית לא לבדה." ~ על יצחק מרדכי וקרב החווה הסינית, מתוך כתבה בעיתון "מעריב", 22 באפריל 2004
- "אתה מתחיל לדאוג לקריירה שלך, לדאוג לתחת שלך. אתה מתחיל לטייח, אתה רואה את זה שמעליך, אתה כבר יודע עליו משהו, אתה גם מחזיק אותו קצת בביצים, ככה מתפתחת התרבות הזו. אין את החשיפה המוחלטת, הנכונות להודות בטעות, ובדרך כלל אין מחיר אלא אם תחזור על השגיאות האלה כל פעם." ~ מתוך כתבה בעיתון "מעריב", 22 באפריל 2004
- "מוקי יכול לסמל את תקופת המבצעים המיוחדים והפשיטות בלבנון. לסמל את הנאיביות שבתחושה שאנחנו יכולים להגן על הגליל; לפני שקראנו לכך 'שלום הגליל', בסוף שנות השמונים. תחילת שנות התשעים. גם במבט לאחור הייתה זאת תקופה מאוד אינטנסיבית ומקצועית, עם המון רוח של אנשים שפועלים ברמה המקצועית הטובה ביותר." ~ על מוקי קנישבך, שנהרג כמ"פ בגדוד 890 במבצע "מוביל" (מקור)
- "זו הייתה קפיצת מדרגה מורלית ומקצועית של החטיבה... שחזרה עם קדר מפקדים אחר לחלוטין לאחר המבצע." ~ על מבצע איש דמים, עליו פיקד כמח"ט הצנחנים (מקור)
- "נשאר לי טעם מר בפה, חרא של הרגשה." ~ על הדרך שבה השתחרר מהצבא (מקור).
נאמר עליו
[עריכה]- "רובין כינס את כולנו בצאלים וערך תרגיל אוגדתי עם תרחישי אמת: גדוד חי"ר מסתער על היעד וגדוד שריון מחפה עליו באש חיה וצמודה המתקדמת עם הגדוד, כשחייל החי"ר הראשון נושא מעל ראשו פנס. עד אז ומאז לא ביצעו בצה"ל תרגיל כזה בגלל חשש לנפגעים. במבצע שלום הגליל נהרגו חיילים רבים שלנו במצבים כאלה. הזהרתי את רובין שחיילים מגדוד החי"ר עלולים להיהרג. רובין השיב לי: 'אם לא נתרגל תרחישי אמת באימונים – ניכשל במלחמות'." ~ סגן אלוף אבי ליאור, מתוך מאמרו של ד"ר אורי מילשטיין "דורון רובין ודורון אלמוג – לבנות את צהל מחדש", "מקור ראשון" (מקור)
- "הוא היה איש מקצוע מעולה בצבא, אחד המפקדים המהוללים. אני לא יודע מה בדיוק קרה לו, אבל הסביבה העסקית מאוד לא פשוטה: צריך ללמוד אותה, להכיר אותה, יש בה תחבולות והונאות, דברים נסתרים מהעין. זו סביבה שונה לחלוטין מצה"ל." ~ האלוף במיל' דורון אלמוג על רובין (מקור).
- "בקרב הזה הוא התגלה כמפקד אמיץ, נבון וכריזמטי, שידע לקבל החלטות במצבי לחץ. הגדוד הצליח להסיג לאחור 200 טנקים מצריים, כוח הגדול פי שלושה מהכוח שלו." ~ האלוף במיל' דורון אלמוג על תיפקודו של רובין כמג"ד 202 בקרב ואדי מבעוק (מקור).
- "'דורון רובין, שפיקד על הגיזרה, נכנס מיד לשטח עם אחד ממפקדי הגדודים. אחרי כמה דקות מפקד הגדוד חזר אלינו והודיע שרובין נשאר בכפר, מנסה להציל את הקצינים'. המשימה עכשיו היתה לאתר את רובין ולשולפו החוצה. עופר חקלאי, גם הוא בן ארבל, שבתחילת המלחמה היה סגן מפקד הפלוגה שבה לחם חביב, ביקש מתנדבים שייכנסו איתו ועם מפקד הגדוד לכפר. חביב התנדב, עם עוד ארבע עשר לוחמים אחרים. 'חקלאי, בן משק, היה מבחינתי קיר בטון', הוא אומר. 'היה לילה, חושך. מתי מפחד. התחלנו ללכת, ואז ראינו מרחוק הר אדם. זה היה רובין. התקרבנו אליו והוא אמר: 'יש לכם מזל שנגמרה לי התחמושת, אחרת הייתי מחסל את כולכם'. הכוח חזר לנקודת המפגש, שם הסביר רובין היכן נמצאים הקצינים." ~ אילן חביב, צנחן מילואים, מספר על רובין במלחמת לבנון (מקור).