האיש הזקן: פרידה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

האיש הזקן: פרידה הוא ספר מאת נגה אלבלך שיצא לאור ב־2018.


  • "הוא לא זכר את העובדות. הוא שכח את המילים. אבל מצבים הוא מבין בדיוק כמו פעם, ורגשות עולים בו בדיוק כמו פעם, והכבוד שלו חשוב בדיוק כמו פעם, אולי עכשיו אפילו יותר."
  • "היא לא יכלה לדעת שהאיש הזקן חיבר פעם מילון ושעד לא מזמן עוד אסף מילים, היה כותב אותן על דפים לבנים שהתגבהו בערימות אינסופיות. האיש הזקן חשב זמן ממושך וניסה למצוא מילה שמתחילה באות בי"ת."
  • "בעת המשבר הגדול בחייה היה האיש הזקן המשענת העיקרית של בתו. הוא לא השיא לה עצות, לא נתן לה פקודות, רק ליווה אותה בחיפוש אחר הדבר הנכון לעשותו."
  • "לוּ היה האיש הזקן בצלילותו, בוודאי היה אומר: מה פתאום! בשבילי לעזוב ילדה קטנה ולטוס חצי עולם? בשום אופן לא! האישה הצעירה הזאת צריכה לחזור מיד לבֵיתה בפיליפינים."

נאמר עליו[עריכה]

  • "היה לי צורך לתעד את אבא שלי, שחלה באלצהיימר. במשך כמה חודשים תיעדתי פיסות מהמציאות ההזויה שכפתה עלינו המחלה, הן פורסמו ב'הארץ'. שלושה שבועות לאחר הפרסום אבי הלך לעולמו. חשבתי שמלאכת התיעוד באה אל קצה, אבל אז הגיעה המילה הזאת, 'השראה', והוכיחה שהיא באמת קיימת. במשך ארבעה ימים ישבתי וכתבתי בקדחתנות, תיעדתי את כל מה שהיה, בילדות, בבגרות, בזקנה, תיעדתי את מה שחוללה המחלה במשפחתנו הקטנה ושימרתי את זכרו היקר של אבי." ~ נגה אלבלך