הגר אלמביק הצופה
מראה
הגר אלמביק הצופה (נולדה ב־30 במרץ 1955) היא מעצבת אופנה ישראלית.
- "השם שלי כבר לא שלי, השם שהוא חלק בלתי נפרד מה־DNA שלי כבר לא בבעלותי. מדי פעם מישהי אומרת, 'קניתי אצלך שמלה נהדרת', ועל פי כתובת החנות אני מבינה שהיא לא קנתה אצלי, אלא ב'הגרה'. המתפרות שקנו את המותג ממשיכות לייצר על פי הדגמים שלי. בהתחלה, השותף הנוכחי שלי הציע לצאת בקמפיין של 'תביאו הגרה – תקבלו אלמביקה' כדי להדגים לקליינטיות את ההבדל בין העבר להווה, אבל התנגדתי. לא מעניין אותי מה קורה שם. אני רוצה לחיות וליהנות. זה פרק שנסגר וננעל. כיום אני כבר מרשה לעצמי לקטר, בקטנה, על העבודה שאף פעם לא נגמרת, ועל כך שרק בבוקר שישי אני מוצאת זמן להתגנב לאוניברסיטה כסטודנטית חופשית ולשמוע הרצאות בנושאים שמענגים אותי כמו היסטוריה, אמנות ומגדר. ככה זה כשהיצוא גדל, הדלתות נפתחות והבגדים שלי נותנים פייט בעולם."
- "עלתה השאלה איפה להשקיע את הרווחים, בחנויות או במשרדים. העברנו את משרדי החברה למקום מאוד יוקרתי בנתניה, והם היו מעוצבים יותר מכל החנויות. ברור שזה אבסורד. הרגשתי שיש חריקות, ראיתי שההוצאות עולות על ההכנסות, אבל לא הצלחתי להשתלט על העסק. התרוצצתי כמו נשוכת נחש, לא ידעתי מה לעשות, התבלבלתי בין העצות. חשבתי שלפחות אחזיק בדירה, אבל בסוף יצא שאיבדתי הכול."
- "כמו בעולם הגדול גם כאן מתרבות הרשתות הזולות. הן מתמודדות על המחיר, אנחנו מתמודדים על העיצוב ואיכות הבד."
- "אני לא רופאה, אני מעצבת. האופנה הישראלית היא יפהפייה. אולי הממשלה לא דוחפת, לא גורמת לה להמריא. לא עושה הקלות ליבואנים, לא נותנת במקביל מספיק עידוד וכוח ליצרנים ומעצבי אופנה בישראל. קסטרו היא בדיוק הדוגמה ההפוכה למעצבים ישראלים. יש כל כך הרבה מעצבים בישראל שיש להם ייחודיות ודברים לתת ולהעשיר. לא שקסטרו לא יכלו להגיע לדברים האלה – בימים של דליה קפוזה וצפרא פרלמוטר. הם היו מעוז של עיצוב ישראלי, יצרו שמלות פרחוניות נהדרות. אני לא יודעת אם הם סטו מהדרך. אני חושבת שעשו כל מיני קבוצות מחקר ומיקוד וזו הייתה החלטה."