החלקיקים האלמנטריים

החלקיקים האלמנטריים (בצרפתית: Les Particules Elementaires) הוא רומן מאת מישל וולבק על מישל וברונו, שני אחים למחצה. הספר יצא לאור ב־1998 ותורגם לעברית ב־2001.

"כשעמד ליד הטויוטה שלו, לחץ את יד החוקרת וחייך (זה כמה שניות תכנן לעשות את המחווה הזאת, ללוות אותה בחיוך, הוא נערך לכך נפשית). כפות ידיהם נלפתו בתנועה רכה."
"הוא חש צורך בחברה; משהו שיקבל את פניו כשהוא חוזר הביתה לעת ערב. ההכרעה נפלה על כָ֔נָרִִית לבנה, בעל חיים מפוחד. היא שרה, בעיקר בבוקר; למרות זאת, לא ניכר בה שהיא שמחה; אבל האם כנרית יכולה להיות שמחה?"
"השמחה היא רגש עז ועמוק, תחושת מלאות מתרוננת, הנחווית מתוך הכרה מלאה; אפשר להשוות אותה לשיכרון חושים, להתרוממות הרוח, להתלהבות דתית."
"הוא חלם על פחי אשפה ענקיים, גדושים פילטרים של קפה, רביולי ברוטב ואיברי מין מבותרים. תולעים מפלצתיות, גדולות כמו הציפור, חמושות במקור, תקפו את הפגר. הן תלשו את רגליו, קרעו את מעיו, ניקרו את גלגלי עיניו. הוא התיישב במיטתו, ורעד בחשכה: השעה הייתה רק אחת וחצי."
" 'לא היו לי חיים מאושרים', אמרה אנאבל. 'אני חושבת שייחסתי חשיבות רבה מדיי לאהבה... הגברים לא מתנים אהבים בגלל שהם מאוהבים, אלא בגלל שהם מגורים; נדרשו לי הרבה שנים להבין את האמת הבנאלית הזאת. מסביבי כולם חיו ככה, חיי נעו בסביבה משוחררת; אבל לא הרגשתי שום הנאה להתגרות או לפתות'."
"כל הצעירים באזור חולמים לעבוד בשביל מיקרוסופט. אנשים הולכים פחות למיסה, המתירנות המינית רבה יותר משהייתה לפני כמה שנים, יש יותר ויותר דיסקוטקים ונוגדי דיכאון. בקיצור, התסריט הקלאסי."
"עד כמה רווח הרעיון האומר שתמורה יסודית היא חיונית על מנת שחברה תוכל לשרוד – תמורה שתוכל לשקם באופן מהימן את תחושות הקולקטיביות, הנצחיות והמקודש – בקרב כלל החברות המערביות."
"שאיפתה האולטימטיבית של יצירה זו היא להצדיע לאותו מין מוכה גורל ואמיץ שברא אותנו. מין דאוב ובזוי, השונה אך במעט מן הקוף, ושעם זאת נשא בקרבו שאיפות אציליות רבות כל כך. אותו מין מיוסר, חצוי, אינדיבידואליסט, שוחר ריב ומדון, שאנוכיותו אינה יודעת גבול, והמסוגל לפעמים לפרצי אלימות חסרי תקדים, בכל זאת מעולם לא חדל להאמין בטוב ובאהבה."