היינריך היינה
היינריך היינה (בגרמנית: Heinrich Heine) (13 בדצמבר 1797 - 17 בפברואר 1856), משורר ופובליציסט גרמני-יהודי שהמיר את דתו לנצרות, מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה־19.
מתוך שיריו
[עריכה]- "נֶפֶשׁ עֲנֻגָּה לָהּ."
- "בְּחָזִי תִּפְעַם אוֹתָהּ הָאַהֲבָה."
- "הַיּוֹם הוּא לַהַט הַחַיִּים."
- "הֵן כָּל חַמָּה שׁוֹקַעַת וּמֵאָחוֹר שׁוּב תִּזְרַח."
- "כְכָל שֶׁתִּלְעֲגִי רַק אֶחְשֹׁק בָּךְ עוֹד יוֹתֵר."
- "יָדַעְתְּ: עוֹדֶנִּי חַי, כֵּיצָד לִישֹׁון תּוּכְלִי?"
- "מִי שֶׁשָּׂרַד עָקַת אוֹהֵב יִשְׂרֹד גַּם יְדִידוּת."
- "כדי לאכלס את השממה נברא אדם עם נשמה."
- "אוֹדוֹת חֶבְלֵי־נַפְשֵׁנוּ עוֹד דְּבָרִים רַבִּים אָמַרְנוּ."
- "נִימְפָה יָפָה לְבַד רוֹחֶצֶת בְּמֵי הַפֶּלֶג, בַּחֲגַו סֶלַע."
- "בבוראי יכולתי להבריא, בבוראי נהייתי כבר בריא."
- "הם ישבו להם סביב השולחן ודיברו על אהבה, כולם."
- "אט זורמת בנפשי מנגינת הטוהר, עופה, שיר אביב חופשי."
- "לַהַט אֶת לִבִּי יַסְעִיר. שְׁאַל, הַאִם בָּהּ הִתְאַהַבְתִּי – כַּנִּרְאֶה שֶׁזֶּה סָבִיר."
- "אִוִּיתִי רַק לָנוּחַ, בְּחֵיקֵךְ לָפוּשׁ, אַךְ אַתְּ רָצִית לָשׂוּחַ, לְמַהֵר, לָרוּץ."
- "מִשֶּׁסִּדַּרְתִּיו בְּשִׁיר שֶׁל תֹּאַר וְהָדָר הִשְׁתַּפַּכְתְּ בִּשְׁבָחִים עַל כִּשְׁרוֹנִי."
- "עֶרֶב קַיִץ בֵּינוֹת עַרְבַּיִם עַל הַיַּעַר וְעַל הָאָחוּ, סַהַר כֶּסֶף בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת."
- "אֵיךְ שֶׁאַתְּ נִמְלֵאת בְּזַעַם וְגוֹעֶשֶׁת מִשִּׂנְאָה, אַף שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ אוֹהֶבֶת – אַתְּ לוֹהֶטֶת מִקִּנְאָה!"
- "זאת שיותר מכולם עינתה וגרמה דאבה, אותי לא שנאה מעולם, ומעולם אותי לא אהבה."
- "חמדתי, עוד מקום שם נשאר בו היית חסרה כל כך. לך יש, אוצרי, מה לומר על האהבה שלך."
אמרותיו
[עריכה]- "אל תשאל אותי מה יש לי, אלא מי אני."
- "הניסיון הוא בית ספר טוב, אך שכר הלימוד גבוה."
- "אלוהים יסלח לי. זה המקצוע שלו."
- "בעולם ישנם יותר טיפשים מאשר אנשים."
- "כדי לדבר היטב יש לומר כל מה שצריך ולא יותר."
- "מי שמפיק תועלת משבח הוא זה המוכן לקבל ביקורת."
- "השגיאה היסודית בעולם נובעת מן העובדה שאלוהים לא יצר די כסף."
- "מייסוריי הגדולים אברא את שיריי הקטנים."
- "זוהי רק ההתחלה, במקום בו שורפים ספרים ישרפו בני־אדם."
- "בימים אלה אנו נלחמים למען אידיאות והעיתונים הם מצברינו."
- "צריך לסלוח לאוייבנו, אבל לא לפני שאלה נתלו."
- "מוזיקה שמנוגנת בחתונות תמיד מזכירה לי את המוזיקה שמנוגנת לחיילים טרם יציאתם לקרב."
- "אילו הרומאים היו חייבים ללמוד לטינית הם לא היו מוצאים זמן לכבוש את העולם."
- "מתוך יצירה יכולתי להבריא, אגב יצירה שבתי לאיתני." ~ מובא ב'כתבי פרויד', א, עמ' 381.
- "אני אוהב ומבקש שלום. זו גישתי לחיים. שאיפותיי הן דירה צנועה וגג מסוכך עליה, מיטה טובה, אוכל טוב, החלב והחמאה הטריים ביותר, פרחים בחלוני וכמה עצים חסונים לפני פתח ביתי, ואם האל רוצה להפוך את אושרי למושלם, הוא יעניק לי את ההנאה שבצפייה בשישה־שבעה מאויביי תלויים על עצים אלה."
- "לדאבוננו רק בדרך אחת יכולות הנשים להעניק לנו אושר. ואילו בשלושים אלף דרכים הן מצליחות לעשותנו אומללים."
- "אני מקווה שאחרי שאמות תינשאי מחדש, כדי שלפחות אדם אחד ייצטער על מותי." ~ על ערש דווי לאישתו.
- "לוא נתנוני חוקות הארץ לגנוב כפות כסף כי אז לא המירותי דתי... ביום השבת ביקרתי את ההיכל ושמעתי דרשות ד"ר [גוטהולד, או שלמה זלמן הלוי] סאלומון, שחידד לשונו על היהודים המומרים, ולעג להם כי ילכדו בפח רק מפני תקוותם להסתפח אל אחת הכהונות של הממשלה, וע"כ יבגדו באמונת אבותם. על אמונתי כי דברי מוסרו טובים ונכוחים... שנוא אנוכי כעת בעיני יהודי ונוצרי יחד, ומאוד אתנחם כי המירותי דתי. כי לא אראה אשר ייטיב לי מאוד, ונהפוך הוא, כי עוד ירע לי מיום ליום... האם לא כסל הוא והוללות? כמעט המירותי דתי והמה קראו אחרי כי יהודי אני." ~ אחרי התנצרותו, במכתבו אל ידידו משה מאזער.
- "לא מפני איש את ראשי שתותי, כי קשה עורף כמעט הנני, לוא גם מלך עז בפני ישורני, לא עיני השפלתי לא נסוגותי; אך מפניך אמי נפוגותי." ~ על אימו.
- "קשה ליהודי להתנצר כי איך יכול יהודי להאמין בקדושה של יהודי אחר?"
- "אף כי הנני לכנסיה הלותרנית, בכל זה לא אחפוץ כי כוהן הכנסיה הזה ילוני לבית עולמי, ולא יעשה דבר מה הנוגע לכהונה כזו אצל מת... הנני מת באמונתי באל אחד בורא עולם אשר לחסדו תיחל נפשי בית אל מות..." ~ מתוך צוואתו.
- "שינה היא דבר נהדר. מוות עדיף עליה. לא להיוולד כלל זהו נס, כמובן."
- "מיד לאחר שאכלה חווה מעץ הדעת, פנתה לעלה התאנה; כשאישה מתחילה לחשוב, נסבה מחשבתה הראשונה על שמלה חדשה."
- "עכשיו אני שנוא על יהודים ונוצרים כאחת." ~ באחד ממכתביו בו הגדיר את מצבו כ"תלוש". אין הוא שייך יותר לחברה היהודית, אך גם לא לחברה הנוצרית.
- "לא כוהני עם אחר תפילה ישאו, אף לא קול קדיש אחרי ישמע; אין מגיד מאומה אף אין קול משמיע, יום בו אמות, יום בו אהי גוע."
- "מוטב ימות גוי ולא יהודי." ~ על ערש דווי, כשחברו הציע לו לשוב לאמונה היהודית לפני מותו.
- "יום יבוא ורעמי הסערה הגרמנית יזעזעו עולם ומלואו כפי שלא עשתה שום סערה בעבר. ברעמי סערה זו יפלו הנשרים מתים במעופם, והאריות במדבר הנידח ביותר באפריקה יסתתרו במאורותיהם המלכותיות. בגרמניה יועלה מחזה, שלעומתו תיראה המהפכה הצרפתית כאידיליה תמימה".
- "התנ"ך, ספר הספרים. כל הדרמה של האנושות, הכל בכל, מצוי בספר הזה. אם אין זכרוני מטעני, כינה מוחמד את היהודים עם הספר. היהודים היו יכולים לנחם את עצמם בנקל על שאיבדו את ירושלים ואת המקדש ואת ארון הברית ואת כל הזהב וחפצי הקודש של שלמה: הלא אובדן דברים אלה קל ערך הוא בהשוואה לתנך, האוצר שאינו ניתן להריסה. ספר זה הוא ארץ מולדתם, נחלתם, שליטתם, אושרם ואסונם. הם חיים בתחומים המוגדרים של הספר ובהם הם מקיימים את זכויות האזרח שלהם, שאינן ניתנות למכירה. משם אי אפשר לגרש אותם. שם אי אפשר לבזות אותם, שם הם חזקים וראויים להתפעלות. עמים צצו ונעלמו, מדינות שגשגו מעלה מעלה וכלו שכלא היו, מהפכות סערו עלי אדמות - ואולם הם, היהודים, ישבו כפופים על דפי ספרם ולא חשו דבר מן המרוץ הפראי של הזמן שחלף עבר מעל לראשיהם".
נאמר עליו
[עריכה]- "היינה התפרסם במיוחד על יכולתו להשתמש בשפה יומיומית ופשוטה בשיריו; הגרמנית המתנגנת ביצירתו מפיחה רוח של קלילות גם בשיריו העוסקים בנושאים רציניים ומרים, ומצד אחר, איכויותיו המוסיקליות משוות נופך אמנותי גם כשהוא משורר על עניינים יומיומיים." ~ עידו פלד
