הכלה המתחזה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

הכלה המתחזה (באנגלית: The Imposter Bride) הוא רומן מאת ננסי ריצ'לר (Nancy Richler) על פליטה יהודיה מפולין המהגרת לקנדה. הספר תורגם לעברית ויצא לאור ב־2014.


  • "היו חמורות סבר ולא אהבו יותר מדי חיבוקים ונשיקות."
  • "מקומות עמוקים משלי בתוך תוכי שלא רציתי לחלוק."
  • "האבן הייתה שלי. מאמא שלי. ואז, לראשונה בחיי, רציתי עוד."
  • "ברגע ששמעה שמישהי נכשלה במשהו, החליטה היא להצליח בזה."
  • "הם כבר בעל ואישה אך עדיין לא נגעו זה בזה, אפילו לא ברפרוף ידיים או שפתיים. היא יכלה לספור את המבטים שהחליפו ביניהם."
  • "עיניו היו חומות וחמימות; הן כלל לא הביעו רחמים. והוא נראה מרוצה ממה שראו עיניו. כבר אז הייתה תשוקה במבטו."
  • "היא לא נראתה אישה שאיננה מבינה מה מדברים סביבה. היה לו ברור שהיא מבינה הכול ועדיין מעמידה פנים שאינה מבינה. זה עורר את סקרנותו."
  • "לילי אָזֵרוֹב קרמר. היא לא הייתה מי שאמרה שהיא. בעצם אף אחד אינו מי שהוא טוען שהוא, אבל העמדת הפנים שלה הייתה מעשית יותר משל רוב האנשים."
  • "הוא ציפה שהיא תגיב בחיוך, תסכים איתו שעשה את הדבר הנכון, שהבטן אף פעם לא משקרת. ציפה לאיזה סוג של עידוד, אם בחיוך ואם בהנהון, כפי שהיה רגיל לקבל בפגישה ראשונה עם בחורה."
  • "ידעה לזהות כאב כשנגלה לעיניה. אבל היא תתגבר. אנשים מתגברים. המין האנושי מתגבר מטבעו, חשבה. אולי הכול באמת עוד יסתדר. היא קמה ממקומה ליד השולחן הריק כדי להצטרף לרוקדים."
  • "לראשונה היכרתי בכך שאף שתמיד אהיה שייכת למשפחה הזאת שמקיפה אותי, המשפחה שאני אוהבת ושמחזירה לי אהבה, תמיד ארגיש גם נפרדת, לבד במובן מסוים."