הלינה בירנבאום

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
הלינה בירנבאום, 2019

הלינה בירנבאום (נולדה ב־1929) היא משוררת ישראלית.

מתוך שיריה[עריכה]

  • "תרדמת החורף לא מלהיבה, גם אם יש בה איזה מנוחה."
  • "תמונות שרק בזיכרוני פזורות ברוח לכל עבר."
  • "מזמן ורחוק – זאת לא שכחה."

על השואה[עריכה]

  • "הגטו התרוקן מיום ליום ואנחנו התחמקנו מהמוות, התחבאנו בעליות גג שונות, במאורות למיניהן, במקומות שאיש לא היה מעלה בדעתו שישמשו כמקלט."
  • "הנה שוב הרעב ההופך את המעיים, הקור שחודר עד לשד העצמות. הנה השריקות מחרישות האוזניים לסלקציות. שאגת המוות באוויר, על האדמה ובשמיים. כל כך נורא הכול, שבעצם כלום כבר לא מחריד, מפני שכל הנורא ביותר, הבלתי אפשרי בזוועתו הוא המציאות היומיומית היחידה. בן־אדם כבר לא בן־אדם, לחיי אנוש אין שום ערך."

נאמר עליה[עריכה]

  • "לְאָן אַתְּ נוֹסַעַת לְאָן אַתְּ נוֹסַעַת
הַנֶּצַח הוּא רַק אֵפֶר וְאָבָק
לְאָן אַתְּ נוֹסַעַת לְאָן אַתְּ נוֹסַעַת
שָׁנִים וּכְלוּם עוֹד לֹא נִמְחַק.
קְחִי מְעִיל יִהְיֶה לָךְ קַר." ~ מתוך השיר 'אפר ואבק' של בנה יעקב גלעד על נסיעתה לביקור בפולין