הלן מירן

הלן מירן (באנגלית: Helen Mirren) (נולדה ב־26 ביולי 1945) היא שחקנית בריטית.

"בדרך כלל אני מנסה לשחק תפקיד שבו הדמות מופיעה בדף האחרון, אם היא לא מופיעה בעמוד האחרון אני בודקת את זה היטב, כך שתמיד אני קוראת תסריטים מהסוף להתחלה. אבל ברצינות, קשה לי להגיד בדיוק מה מנחה אותי בבחירת תפקיד."
"אני חושבת שכמו בכל פרויקט שאני בוחרת, מה ששכנע אותי בסופו של דבר זה התסריט. אם התסריט אומר משהו מבחינתי, אני הולכת עליו, ובאמת לא חשוב אם זה תפקיד מרכזי או תפקיד אורח. שלא לדבר על הפריווילגיה של לספר סיפור בארבע שעות, דבר שמאפשר לרדת לכל הדקויות והמורכבויות הנדרשות הן מצד הסיפור והן מצד אפיון הדמויות."
"אני מאוהבת בתהליך של עשיית סרטים, יש רגע מפחיד נורא שאתה מגיע לסט ואתה צריך לעבוד עם אנשים שמעולם לא ראית בעבר, ואיתם אתה צריך ליצור משהו. זה אתגר עצום ומאוד אינטנסיבי. יש קור, לילות ארוכים, המון בעיות, ואם הדברים האלה היו קורים בתחומים אחרים, האנשים שם היו פשוט מתמוטטים. בכל הפקה, נוצר עולם קטן של התנהגות אנושית – הכול מאוד דינמי ואני מתה על זה."
"אני באמת מרגישה בת מזל. אני חושבת שזה קשור לעובדה שתמיד הייתי מגוונת בתפקידים שבחרתי וגם לעבודה הרצופה שלי על במות התיאטרון, היכן שיש תפקידים גדולים באמת. חשוב לי לחזור לתיאטרון כמה שרק אפשר, רק משום שאני לא רוצה לאבד את היכולת שלי לעשות את זה. זה מפחיד מאוד, כי את מעמידה את עצמך בחזית והביקורת כלפייך הרבה יותר חריפה, מצב שלדעתי אינו הוגן במיוחד. קשה לעשות תיאטרון יותר מכל מדיום אחר, ועדיין רמת הביקורת ממריאה לשחקים. את יכולה להתחמק מאשמת רצח על המסך אבל בתיאטרון יורים בך ואת צריכה לעלות על הבמה שוב למחרת וזה קשה מאוד."
"מה שאני הכי מתעבת בחיים שלי זה את הישרדותם של כמה שחקנים זכרים מאוד בינוניים לעומת היעלמותם המקצועית של כמה שחקניות מבריקות."
"יש הרבה נשים בתעשיית הקולנוע, אבל אין מספיק במאיות ותסריטאיות, כמו שהייתי רוצה. אני תמיד אומרת לתסריטאים – אתם לא צריכים לדאוג לכתוב לנשים, תכתבו תפקיד לגבר, ובסוף תיתנו לו שם של אישה. זה יעבור באותה המידה. פעם גילמתי תפקיד שבמקור נכתב לגבר, וזה עבד טוב. אני לא מתלוננת על תפקידים של נשים בדרמה, אלא בחיים. ככל שהתפקידים האלה יתגברו ויהפכו ליותר פרודוקטיביים ועוצמתיים, לנשים תהיינה יותר נוכחות בפוליטיקה, בטלוויזיה ובעין הציבור."
"אין היררכיה ז'אנרית שנקבעת מראש. סרט הוליוודי יכול להיות לא פחות עמוק ממחזה שייקספירי, וקולנוע עצמאי ניסיוני לאו דווקא איכותי יותר מקולנוע מסחרי. כשיש תוכן שמעניין אותי, שאני מוצאת שהוא מסקרן – שם אני אהיה. לשמחתי, העניין הוא זה שמוביל אותי ולא ההגדרות. למשל, מעניין אותי מאוד לעשות סרט במקום כמו ישראל. כמדינה שבנויה על קונפליקט, הדרמה חיה אצלכם ללא הרף והיה מעניין אותי לחקור את המקום הזה כשחקנית."
"הדעה הרווחת היא שכיום כבר לא קיימות דעות קדומות על בסיס מיני, אבל אני חושבת שבמציאות זה עדיין קיים, במיוחד כלפי נשים שתפקידן בכיר."
"לא הרבה השתנה בקאנון הסרטים של הוליווד, שממשיכה לסגוד למזבח של הגבר בן ה־18 עד 25 ואיבר מינו, שהוא די קטן, לעניות דעתי."