המשורר והחשפנית

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
עטיפת הספר

המשורר והחשפנית הוא רומן מאת אלי שמואלי על בחור ירושלמי שחולם להיות משורר ידוע. הספר יצא לאור ב־2020.


  • "כשמשעבדים את הנפש מעלימים את הכמיהות."
  • "היה אפשר להבחין בכמיהה גדולה משוטטת ברחובות."
  • "הדרך היחידה שאני מכיר להפסיק לחשוב על התפטרות היא להתפטר."
  • "זוג עיניים נתקל בשלי, נערה, היא רצתה משהו, רצתה מאוד, אבל אני לא ידעתי אם אותי."
  • "הייתי רואה בעבודה שלי הגשמה עצמית אם הייתי דילדו."
  • "היא תאמר את מה שקיוויתי שתאמר. ארצה לזנק ולצרוח, אבל אשמור על נימה מדודה."
  • "שוב התפתיתי להפסיק עם כל זה. שוב הנפש גברה על הגוף – לנפש שלי הייתה משימה."
  • "מהפתחים של בזרים חצי חינם והכול בדולר זועקים צלילים צפופים, מוזיקת מועדונים מסמפלת את הרחוב. מוכר בפתח חנות מנסה להיראות אדיש, להסתיר את המתיחות שבפניו כשאישה יפה נעצרת מול הסחורה, הופכת בין אצבעותיה סנדל."
  • "אדם לא בוחר בפשרות שלו, הן בוחרות בו. אבל פשרות הן יצורים ערמומיים. הן לא מסתפקות בשלום הקר שהאדם מתכנן עבורן. כמו פילגש קנאית, הן דורשות מהאדם שיתאהב בהן. שיחליף בהן את חלומותיו. החטא שלי היה שלא הייתי מסוגל להתאהב בפשרות שלי."