העיר הגדולה וחיי הנפש

העיר הגדולה וחיי הנפש הוא חיבורו של הסוציולוג גאורג זימל שהתפרסם בשנת 1903 ומתאר את השפעת העיר על הפרטים המתגוררים בה. חיבור זה נחשב עד היום לאחד המרכזיים בתחום של חקר החיים העירוניים.

"מקורן של הבעיות העמוקות ביותר של החיים המודרניים הוא בתביעתו של הפרט להגן על עצמאותו ועל ייחודו מפני הכוחות רבי העוצמה של החברה."
"הבסיס הפסיכולוגי שעליו מושתת הטיפוס של היחיד תושב המטרופולין הוא העלייה של הפעילות העצבית, הנובעת מן התחלופה הבלתי פוסקת של גירויים פנימיים וחיצוניים... ניגוד ניכר לחיי העיר הקטנה והכפר, שבהם קצב החיים והדימויים החושיים והרוחניים איטיים יותר וסדירים יותר מאלה שבעיר ומתנהלים מכוח ההרגל."
"מכאן יתאפשר לנו להבין, בראש ובראשונה, את האופי האינטלקטואלי והמתוחכם של חיי הנפש בעיר הגדולה, לעומת אופיים בעיר הקטנה, אופי המצטיין ברגשיות ובקרבה נפשית."
"הטיפוס של איש המטרופולין, הלובש כמובן צורות מצורות שונות, יוצר לו כלי הגנה נגד האיום בעקירה מן השורשים בשל הזרמים והניגודים בסביבה החיצונית. הוא מגיב עליהם לא באמצעות הרגש, אלא באמצעות התבונה."
"כלכלת הכספים ושלטון התבונה קשורים זה בזה בקשר אמיץ. המשותף להם הוא הענייניות הטהורה בטיפול בבני אדם ובדברים, ענייניות המצטיינת בצדק פורמלי המלווה תכופות בקשיחות חסרת התחשבות. האדם התבוני הטהור שווה נפש לכל מה שהוא אישי באמת."
"כל היחסים הרגשיים בין בני האדם מושתתים על ייחודו של האדם, ואילו היחסים התבוניים מתייחסים לבני האדם כאל מספרים, כאילו היו דברים חסרי ערך בזכות עצמם, וכאילו כל העניין בהם מתמצה אך ורק בהישגיהם הניתנים למדידה. כך נוהג בן העיר הגדולה בספקים, בקונים ובמשרתים שלו, ולעתים – גם באנשי חוג המחויבות החברתית שלו."
"הרוח המודרנית נעשתה מחושבת יותר ויותר. האידאל של מדעי הטבע להפוך את העולם לבעיה מתמטית ולקבע כל חלק ממנה בנוסחה מתמטית עולה בקנה אחד עם הדיוק החשבונאי של חיי המעשה שכלכלת הכספים הביאה בעקבותיה; היא זו שמילאה את סדר יומם של אנשים רבים בשקילה, בחישובים, בהחלטות המבוססות על מספרים ועל צמצום ערכים איכותיים לערכים כמותיים."
"הדייקנות, הדיוק והאמינות, שהמורכבות ורוחב היריעה של המציאות בעיר הגדולה כופים על החיים, אינם רק קשורים בצורה הדוקה באופי של כלכלת הכספים והאינטלקטואליזם, אלא גם משפיעים על תוכני החיים ומוציאים מן הכלל את אותם תכונות ודחפים ריבוניים, אי־רציונליים ואינסטינקטיביים המבקשים לקבוע את דפוסי החיים מבפנים, במקום לקבל אותם מבחוץ בצורה כללית וסכמתית."
"אין כנראה תופעה נפשית המאפיינת את העיר הגדולה יותר מן האדישות. תופעה זו היא בראש ובראשונה תולדה של הגירויים העצביים המנוגדים, המתחלפים במהירות והדחוסים, שמתוכם נובע כנראה גם האינטלקטואליזם האופייני לעיר הגדולה."
"מבחינה פורמלית, ניתן לתאר את יחסם של בני העיר הגדולה איש לרעהו כיחס של הסתייגות. אילו היו המגעים התמידיים עם אנשים רבים מספור מפיקים תגובות פנימיות הדומות לאלה של בן העיר הקטנה, שבה האדם מכיר כמעט את כל מי שהוא פוגש ומפתח יחס חיובי כלפי כמעט כל אחד, הוא היה מגיע לאטומיזציה מוחלטת; הוא היה נקלע למצב נפשי בל יתואר."
"השפעתם של ההסתייגות ושל שוויון הנפש ההדדיים, שהם תנאֵי החיים הרוחניים של המעגל הגדול, אינה ניכרת בשום מקום מבחינת עצמאות הפרט, כפי שהיא ניכרת היטב בהמולה הצפופה של העיר הגדולה; כל זאת כיוון שדווקא הקִרבה הגופנית והצפיפות מבליטות ביתר שאת את המרחק הרוחני. הצד הנגדי של אותו חופש הוא ללא ספק האפשרות שהאדם עלול, בנסיבות מסוימות, להרגיש בודד ונטוש דווקא בהמולת העיר הגדולה. כאן, כמו בכל מקום אחר, החופש של האדם אינו מתבטא בהכרח בנינוחות חיי הרגש שלו."
"תחום החיים של העיר הקטנה מוגבל בעיקרו של דבר בתוכה ולמענה. מנגד, המאפיין של העיר הגדולה הוא שהחיים הפנימיים שלה שוטפים בגלים על פני אזור לאומי ובינלאומי רחב."
"מצד אחד, חייה של אישיות היחיד נעשים קלים לאין שיעור. גירויים, אינטרסים, ניצול זמן והכרה מוצעים לה מכל עבר ונושאים אותה כבזרם מים, שבו כמעט אין לה צורך להתנועע בתנועות שחייה כלשהן. אולם מצד אחר, החיים מושתתים יותר ויותר על התכנים ועל ההיצעים הבלתי אישיים הללו, הנוטים לדחוק הצִדה את הגוונים האישיים ואת הדברים שאינם ניתנים להשוואה."
"אם נתחקה אחר העמדה ההיסטורית של שני סוגי האינדיווידואליזם הזה, הניזונים מן הנסיבות הכמותיות של העיר הגדולה – האי־תלות האישית והתפתחות האינדיווידואליות עצמה – אזי העיר הגדולה זוכה בחשיבות היסטורית רבה מאין כמוה בתולדות הרוח האנושית."
"המאה ה־18 מצאה את היחיד כבול בכבלים פוליטיים וחקלאיים, בכבלי הגילדה והדת, שהפכו לחסרי משמעות בעבורו... בנסיבות אלה נולדו הקריאה לחירות ולשוויון כמו גם האמונה בחופש תנועה מוחלט לפרט בכל הנסיבות החברתיות והרוחניות."
"לצד האידאל הליברלי הזה, צמח במאה ה־19 – דרך גתה והרומנטיקאים מכאן ודרך חלוקת העבודה מכאן – אידאל נוסף: היחידים, המשוחררים מן הכבלים שההיסטוריה כפתה עליהם, מבקשים עתה להיבדל זה מזה. נושא הערכים האנושיים כבר אינו האדם האוניברסלי הטמון בכל יחיד ויחיד, אלא דווקא ייחודו האיכותי והאי־יכולת להחליפו בזולתו."
"ההיסטוריה הפנימית והחיצונית של ימינו רצופה במאבקים ובהסתבכויות של שני סוגי האינדיווידואליזם הללו, המתחלפים זה בזה, שעניינם קביעת תפקידו של הפרט בתוך הקולקטיב. תפקידה של העיר הגדולה הוא להוות זירה למחלוקות הללו ולניסיונות ליישבן, כיוון שהתנאים המיוחדים השוררים בה התגלו לנו כהזדמנויות וכגירויים לפיתוחן של שתי הדרכים הללו להקצאת תפקידים לבני אדם."

ראו גם

גאורג זימל