העץ הנדיב

העץ הנדיב (באנגלית: The Giving Tree) הוא ספר ילדים מאת שֶל סילברסטיין המספר על עץ החש אושר דרך נתינה ואהבה לאחר. הספר יצא לאור ב־1964 ותורגם לעברית.

"פַּעַם אַחַת הָיָה עֵץ… וְהוּא אָהַב יֶלֶד קָטָן אֶחָד. וְכָל יוֹם הַיֶּלֶד הָיָה בָּא וְאוֹסֵף אֶת הֶעָלִים שֶׁל הָעֵץ וְעוֹשֶׂה מֵהֶם כְּתָרִים וּמְשַׂחֵק בְּמֶלֶךְ הַיַּעַר. הוּא הָיָה מְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע וּמִתְנַדְנֵד לוֹ עַל הָעֲנָפִים וְאוֹכֵל תַּפּוּחֵי־עֵץ. וְהֵם הָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים. וְכְשֶׁהַיֶּלֶד הָיָה מִתְעַיֵּיף, הוּא הָיָה נִרְדָּם בְּצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ. וְהַיֶלֶד אָהַב אֶת הָעֵץ מְאֹד מְאֹד. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָּר."
"וְאָז הַיֶּלֶד בָּא יוֹם אֶחָד אֶל הָעֵץ, וְהָעֵץ אָמַר: 'בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, תִּתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתֹאכַל תַּפּוּחִים וּתְשַׂחֵק בְּצִלִּי וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר.' 'אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי גָּדוֹל בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס וּלְשַׂחֵק', אָמַר הַיֶּלֶד. 'אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת דְּבָרִים וְלַעֲשׂוֹת חַיִּים. אֲנִי רוֹצֶה קְצָת כֶּסֶף. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי קְצָת כֶּסֶף?'. 'אֲנִי מִצְטַעֵר', אָמַר הָעֵץ, 'אֲבַל אֵין לִי כֶּסֶף יֵשׁ לִי רַק עָלִים וְתַפּוּחִים. קַח אֶת הַתַּפּוּחִים שֶׁלִי, יֶלֶד, תִּמְכּוֹר אוֹתָם בָּעִיר. כָּךְ יִהְיֶה לְךָ כֶּסֶף וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר'. וְאָז הַיֶּלֶד טִפֵּס עַל הָעֵץ וְקָטַף מִמֶּנוֹ אֶת הַתַּפּוּחִים וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר."
"וְאָז יוֹם אֶחָד הַיֶּלֶד חָזַר וְהָעֵץ רָעַד מֵרֹב שִׂמְחָה וְאָמַר: 'בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, וְתִתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר.' 'אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי עָסוּק בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס עַל עֵצִים', אָמַר הַיֶּלֶד. 'אֲנִי רוֹצֶה בַּיִת, שֶׁיִּהְיֶה לִי חַם', הוּא אָמַר. 'אֲנִי רוֹצֶה אִשָׁה וְאֲנִי רוֹצֶה יְלָדִים, וּבִשְׁבִיל זֶה אֲנִי צָרִיךְ בַּיִת. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי בַּיִת?'. 'אֲבַל אֵין לִי בַּיִת', אָמַר הָעֵץ, 'הַיַּעַר הוּא בֵּיתִי. אֲבַל אַתָּה יָכוֹל לְקַצֵץ אֶת הָעֲנָפִים שֶׁלִּי וְלִבְנוֹת בַּיִת. אָז תִהְיֶה מְאֻשָׁר'."
"וּכְשֶׁהוּא חָזַר הָעֵץ הָיָה כָּל־כַּךְ מְאֻשָׁר שֶׁבְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְדַבֵּר. 'בּוֹא יֶלֶד', הוּא לָחַשׁ, 'בּוֹא תְשַׂחֵק'. 'אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי זָקֵן וְעָצוּב בִּשְׁבִיל לְשַׂחֵק' אָמַר הַיֶּלֶד. 'אֲנִי רוֹצֶה סִירָה שֶׁתִּקַּח אוֹתִי הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי סִירָה?' 'כְּרוֹת אֶת הַגֶּזַע שֶׁלִּי וְתַעֲשֶׂה לְךָ סִירָה' אָמַר הָעֵץ. 'כָּךְ תּוּכַל לְהַפְלִיג לַמֶּרְחַקִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר'."
"וְאַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן הַיֶּלֶד חָזַר שׁוּב. 'אֲנִי מִצְטַעֵר, יֶלֶד', אָמַר הָעֵץ, 'אֲבַל לֹא נִשְׁאַר לִי שׁוּם דָּבָר לָתֵת לְךָ, הַלְוַואי שֶׁיָּכֹלְתִּי לָתֵת לְךָ מַשֶׁהוּ, אֲבָל לֹא נִשְׁאַר לִי כְּלוּם. אֲנִי סְתָם גֶּזַע כָּרוּת זָקֵן. אֲנִי מִצְטַעֵר…'. 'אֲנִי לֹא צָרִיך הַרְבֵּה עַכְשָׁו' אָמַר הַיֶּלֶד, 'רַק מָקוֹם שָׁקֵט לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. אֲנִי עָיֵף מְאֹד'. 'אִם כָּךְ', אָמַר הָעֵץ וְזָקַף אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה שֶׁרַק הִצְלִיחַ, 'אִם כָּך, גֶּזַע כָּרוּת זָּקֵן הוּא כֵּן טוֹב בִּשְׁבִיל לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. בּוֹא, יֶלֶד, שֵׁב לְךָ וְתָנוּחַ' וְהַיֶּלֶד יָשַׁב. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר."

נאמר עליו

"הסיפור עצמו אינו מאדיר את העץ וגם אינו מצדד בילד. העץ והילד עושים את הדברים המסוימים שהם עושים, ואומרים את הדברים המסוימים שהם אומרים, ואם נניח לרגע לעניין שהעץ מדבר, הקשר ביניהם נראה ריאליסטי מבחינה רגשית. הסיפור מתאר בכנות משהו קיים, וזה שונה מאוד מלרמוז על משהו שצריך להיות." ~ רבקה גלצ'ן