הפיתוי להיות מאושרים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

הפיתוי להיות מאושרים (באיטלקית: La tentazione di essere felici) הוא רומן מאת לורנצו מרונה (Lorenzo Marone) על חייו של גבר בן 77 החי לבדו ויחסיו עם אחרים. הספר תורגם לעברית ויצא לאור ב־2018.


  • "מכל בחינה היום אני אדם מכובד, וזה איננו דבר של מה בכך."
  • "הדבר יקר הערך ביותר שמשיגים בזכות הזִקנה הוא הכבוד."
  • "אתה יכול להרשות לעצמך לעשות מה שאתה רוצה. לנו הזקנים מותר הכול."
  • "הבנתי שהגיע הרגע להשתמש בניסיון שרכשתי בתחום כדי להתחיל ליהנות ברצינות."
  • "תקתוק השעון הוא הרעש היחיד שמארח לי לחברה."
  • ים בקיץ שאוסף את חום היום כדי להעניק אותו ללילה."
  • "כשהגוף לא מוכן לנוח צריך להיות דוממים; אחרי זמן מה הגוף מבין."
  • "לא היה לי אכפת להיות חתול, אחד שלעולם לא נקשר באמת למישהו, אחד ש'מחליט' לאהוב מפני שלמעשה אין לו צורך בכך והוא מסתדר יפה לבדו."
  • "וחוץ מזה יש גם נאפולי, הקשר היציב מכולם... כאן אתה לא יכול שלא לקיים יחסים עם הזולת... לכן פיתחתי שיטות הישרדות כדי לשמר את הסוציופתיה שלי."
  • "היא לא עובדת עליי, היא יכולה לחייך, לספר בדיחות, לדבר איטלקית מושלמת, לסיים את הערב באופן מבריק, אבל היא לא יכולה למחוק מהעיניים את תחושת חוסר ההתאמה שהיא נושאת איתה לכל מקום."
  • "רוסנה, כמו רבים אחרים, מבקשת סליחה על כך שהיא חיה, כאילו הקיום שלה עלול להפריע למישהו."
  • "אני וההתאהבויות מצאנו חן זה בעיני זה מיד, דווקא עם הרגש הבא, זה שהאנשים מכנים אהבה, לא הייתה לי כימיה."
  • "במיטה המוח יוצא למסעות יוצאי דופן. למשל, מתחשק לי לחשוב על הבית של סבא וסבתא שלי. אני עדיין יכול לראות אותו, לבקר בו, לעבור מחדר לחדר, להריח את הריחות העולים מהמטבח."