הרוקי מורקמי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרוקי מורקמי בטקס פרס ירושלים, 2009

הַרוּקי מוּרַקַמי (ביפנית: 村上 春樹) (נולד ב־12 בינואר 1949), סופר ומתרגם יפני.

אמרותיו[עריכה]

  • "ברוב המקרים בספרים שלי הגיבור יורד אל תוך עצמו ומחפש בתוך מבוך פנימי. לשם כך הוא חייב להיות בודד באופן מהותי. בבדידות הזאת הניכור נהפך להכרחי. באמצעות הבדידות אפשר להשיג תודעה עמוקה ולהגיע ליחסים עמוקים יותר עם האחר. בשבילי עצם הכתיבה היא דרך להגיע להבנה עמוקה יותר עם אחרים, מתוך הבדידות העמוקה ביותר."
  • "בסיפורים שאני כותב נעלם לפעמים הקיר המפריד בין החיים למוות. העולם שבצד הזה והעולם שבצד ההוא נקשרים. אני סבור שהמציאות של החיים שלנו נעשית ברורה יותר דווקא כשמכניסים לתוכה את אי־המציאות הזאת."
  • "מזח ללא ים היא צורת חיים מוזרה ביותר." ~ מתוך: 'מרדף הכבשה'

יער נורווגי (1987)[עריכה]

(הוצאת כתר, 2000, תרגום מיפנית: דורון ב. כהן)

  • "כשהכול מסביב חשוך, אין מה לעשות אלא להמתין עד שהעיניים יתרגלו לאפלה."
  • "אפילו הזמן עצמו זרם בהיסוס, נדבק לעקבי עם כל צעד שצעדתי."
  • "[הם] יתחתנו עם עקרת בית חמוצה, שלא קראה את מרקס בחיים שלה, וייתנו לילדים שלהם שמות מתוחכמים ומעצבנים."
  • "אף ענן לא העיב את שמי האביב שלי."
  • "אני לא מאמינה במהפכה, אני מאמינה רק באהבה. "
  • "אנשים ביקשו שינוי, ונראה היה שהשינוי הוא כבר מעבר לפינה. אבל לאמיתו של דבר כל ההתרחשות הזאת הייתה לא יותר מתמונת רקע חסרת תוכן וחסרת משמעות. אני כמעט שלא הרמתי את הראש, גורר את עצמי מיום ליום, יום אחרי יום."
  • "ככל שזכרונותי על נאוקו דוהים, כך מעמיקה יכולתי להבין אותה. גם את הסיבה לבקשתה 'אל תשכח אותי' אני מבין עכשיו. היא, כמובן, ידעה זאת כבר אז. היא ידעה שזכרונותי עליה ילכו וידהו עם השנים. לכן היתה מוכרחה לבקש ממני. 'אל תשכח אותי לעולם. זכור שהייתי קיימת."
  • "אין לי כמעט משהו שיכאב לי לאבד. מאשתי התגרשתי, מהעבודה שלי אני מתכוון להתפטר היום. הדירה שלי שכורה ובין החפצים שלי אין דבר בעל ערך. כל הרכוש שלי מסתכם ב-2 מיליון ין בסך הכל, מכונית משומשת אחת וחתול זכר זקן. הבגדים שלי כבר יצאו מהאופנה, ואפילו התקליטים שלי הם ברובם עתיקים. אין לי מוניטין, לא אחריות חברתית וגם לא סקס-אפיל. אין לי כישרון, ואני גם לא צעיר כל כך."

קורות הציפור המכנית (1995)[עריכה]

  • "עובדה אינה חייבת להיות אמת, ואמת עשויה להיות לא עובדתית."
  • "התחושה הזאת לא דמתה כלל למה שדמיינתי לי כרעב עז. שיערתי שרעב הוא תחושה של חיסרון. אולם, התחושה דמתה יותר לכאב גופני – גופני לחלוטין וישיר לגמרי, כאילו מישהו חונק או דוקר אותי. והכאב לא היה יציב. לא הייתה בו עקביות. הוא היה עולה כמו גאות מתנפחת עד שהייתי על סף עילפון, ואז הוא נמוג בהדרגה."
  • "אבל ל'סמטה' שלנו לא היו כניסה או יציאה. גם הביטוי 'מבוי סתום' לא התאים לה: למבוי סתום יש לפחות קצה אחד פתוח – ולסמטה הזאת היו שני קצוות ללא מוצא."
  • "רק אנשים מסוימים, מיוחדים, היו יכולים לשמוע את קריאתה של הציפור. היו אלו אנשים שהציפור הובילה אל חורבן בלתי נמנע. לרצון האנושי אין אפוא שום משמעות, כפי שחש הווטרינר מאז ומעולם. אנשים אינם אלא בובות המונחות על שולחנות, והקפיצים בגבן מתוחים עד תום. אלה הן בובות שנועדו לנוע באופנִים שהן אינן יכולות לבחור, בכיוונים שאין ביכולתן לבחור. כמעט כל אלו שנמצאו בטווח קריאתה של הציפור המכנית אבדו, חרבו. רובן מתו בנופלן מקצה השולחן."

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה (2007)[עריכה]

(תרגום: עינת קופר)

  • סבל נתון לבחירתך, הכאב בלתי נמנע."
  • "מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה, על פי רוב לא היה לי עניין בדברים שאילצו אותי ללמוד, פרט למקרים יוצאים מן הכלל."
  • "רק כשסיימתי את חוק לימודי במערכת החינוך ויצאתי אל החיים, התחלתי להתעניין בלימודים. הבנתי שכאשר אני שוקד על תחום שבו יש לי עניין, בקצב המתאים לי ובדרך המועדפת עלי, אני מצליח להקנות לעצמי ידע וטכניקה בדרך היעילה ביותר."
  • "אם ירדו המכירות בתעשיית הביגוד, אם יישטפו גזעי עצים רבים אל החופים, אם יתרחשו שטפונות, אם תהיה בצורת, אם יעלה מדד המחירים לצרכן - מרבית האחריות תוטל על ההתחממות הגלובלית. העולם זקוק למנוול תורן, שאליו אפשר לכוון אצבע מאשימה ולומר: "הכל בגללך!""
  • "בנקודה מסויימת בחיינו, כשההכרח דוחק בנו ולכן אנו זקוקים למשהו הדומה למסקנה ברורה, מי שנוקש על דלת ביתנו ברוב המקרים הוא שליח הנושא עמו בשורה רעה."

הֶרג קוֹמֶנדטוֹרֶה (2017)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – הרג קומנדטורה
  • "בתחילה זה טרד את מנוחתי, אבל אחרי שהתרגלתי, זה נראה לי טבעי."
  • "מה שיש בצד השני תלוי במה שאתה מחפש. הוא שונה לכל אחד."
  • "לפעמים היה נדמה לי שהתקופה נמשכה נצח, ולפעמים שעברה בן רגע. הרושם שלי השתנה בהתאם ליום."
  • "אני רוצה להיאחז בכל כוחי באמת המידה ההיפותטית שהצלחתי לעצב. כשחיין חסר אונים הנאחז בפיסת עץ שצפה לקראתו."
  • "אולי רצתה להרגיש כאב. או שחיפשה את היעדרו של עונג. ואולי ביקשה להעניש את עצמה בצורה כלשהי. אנשים מחפשים כל מיני דברים בחייהם. אבל היה דבר אחד שלא חיפשה. והוא אינטימיות."
  • "הייתי שואל גם על חיי היומיום ותחומי העניין שלהם. רוב האנשים שמחו, אפילו התלהבו, לדבר על עצמם."