"מורה מעדיף חמורים אחדים בכיתתו, מאשר גאון אחד ויחיד. ובעצם הצדק עמו, כי אין זה מתפקידו לייצר אנשי רוח מופלאים, אלא יודעי לטינית טובים, מביני חשבון ואזרחים ישרי לב נאמנים. אבל, מי סובל יותר ממי, המורה מתלמידו או להפך? מי משניהם עריץ יותר, מי מציק למי יותר, ומי משניהם הורס ומחלל חלקים מנפש הזולת ואת חיי הזולת? את זאת אין לבדוק מבלי להתמרמר."
"זהו המאבק הנצחי והבלתי מאוזן שבין הביקורת והיצירה, שבין המדע והאמנות, ואשר בו צודק המדע תמיד מבלי להביא בכך תועלת כלשהי למישהו."
"אנו יכולים להבין איש את רעהו, אך כל אדם יכול לפרש רק את עצמו."
"הן לא רציתי אלא לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת מתוכי מאליו. מדוע היה הדבר קשה כל כך?"
"אם פלוני הזקוק למשהו בדחיפות מוצא את מה שחיוני לו, אין זה המקרה המעניק לו זאת, אלא הוא עצמו, תשוקותיו וצרכיו מוליכים אותו אל מחוז חפצו."
"אין מציאות זולת זו השוכנת בתוכנו. זו הסיבה שאנשים רבים אינם חיים חיי־מציאות - הם רואים את התמונות שמחוצה להם כממשות, ואילו לעולם שבתוכם אין הם מניחים להגיע לכלל ביטוי'."
"יום זה לא יחזור עוד אף פעם. וכל מי שאינו אוכל ואינו שותה, אינו טועם ואינו מריח ממנו – מתחייב בנפשו. לאיש כזה לא יוצע שנית יום כמוהו אף פעם. לעולם לא תזרח עוד השמש כמו היום."
"אנחנו יוצאים ובאים, עושים מעשה זה או אחר והכול מתבצע בקלות. קרוב לוודאי שהדברים היו יכולים להתרחש גם בצורה אחרת. אולם לפעמים נכפים עלינו המעשים מראש ולא ייתכן כלל שיתרחשו אחרת."
"הנח לו לעולם, תאהב אותו, קבל אותו כמו שהוא ותשתייך אליו מרצון."
"חידה זו שאני חי, כי אחד אני, נפרד ומופרש מכל השאר."
"אין דבר בעולם שידיעתי עליו כה מועטת כמו עלי, סידהארתא!"
"בתוכך פנימה שלווה ומפלט, שבהם יכולה את להתכנס בכל שעה ולשכון בחובך."
"'טוב הוא', הרהר, 'שיטעם אדם בעצמו כל שנצרך לו לדעת. כי תענוגות העולם והעושר לא ממקור טוב באו - זאת כבר למדתי בימי ילדותי. מכבר ידעתי זאת, כעת התנסיתי בכך. עתה ידעתי זאת, לא ידיעה של זיכרון, אלא ידיעה של מראה עיניים, של לב, של קיבה, אשרַי שידעתי!'"
"אהה, הסבל למינהו - כלום אינו אלא זמן; עינויי הנפש והחרדות למיניהם - כלום אינם אלא זמן; משגברת על הזמן, משסילקת את הזמן מהרהוריך - כלום לא סילקת וגברת על כל קושי, על כל דבר עוין שבעולם?"
"'המחפש', אמר סידהארתא, 'פעמים עיניו עשויות לראות רק את מבוקשו, ואין הוא מסוגל למצוא דבר ולפתוח ליבו לשום דבר, כיוון שאינו מהרהר אלא במבוקשו, כיוון שהוא חותר למטרה, כיוון שהוא כפוי למטרה. לחפש, משמע היות לך מטרה. למצוא, משמע היותך בן חורין, היות ליבך פתוח ונטול מטרה.'"
"האלוהות, פירושה: להרחיב את נשמתך עד כי היא שוב מסוגלת לחבוק יקום ומלואו."
"מוצא בתוככי עצמו ‘אדם’, כלומר עולם של הגיגים ורגשות, של תרבות, של טבע מאולף ומזוכך, ובצידו של זה הוא מוצא בתוך עצמו גם ‘זאב’, כלומר עולם אפל שכולו יצרים, פראות, אכזריות, טבע היולי, נטול כל סובלימאציה."
"לאמיתו של דבר האדם הוא בחזקת ניסיון ומעבר, הוא אינו אלא אותו גשר צר ומסוכן, שבין הטבע לבין הרוח. אל הרוח, אל אלוהים, הוא נדחף מכוח ייעודו הפנימי העליון – ואילו אל הטבע, חזרה אל חיק האם, הוא נמשך בחבלי כיסופים עמוקים בנבכי יישותו."
"ההצמדות הנואשת אל האני, הסירוב הנואש למות, הם הדרך היותר בטוחה אל המוות הנצחי, בעוד שכושר־החידלון, הסרת־הקליפות, התמכרותו השלמה של האני לתמורה הנצחית, הם המוליכים אל האלמוות.”
