ויליאם אוסלר

דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיציטוט. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

סיר ויליאם אוסלר (באנגלית: Sir William Osler) (12 ביולי 1849 - 29 בדצמבר 1919) היה רופא קנדי, ומוכר כאחד מגדולי הרפואה המודרנית.

ציטוטים

• השכל הישר בנושאים רפואיים הוא נדיר, ובדרך כלל נמצא ביחס הפוך למידת ההשכלה.
  • Teaching and Thinking. The Montreal Medical Journal (1895)
• האחות המוסמכת הפכה לאחת הברכות הגדולות של האנושות, העומדת לצד הרופא והכומר, ולא נחותה מאף אחד מהם בשליחותה.
  • כתובת בבית החולים ג'ונס הופקינס (1897) ובספר Aequanimitas.
• כאשר תכניות מותוות מראש, מפתיע באיזו תדירות הנסיבות משתלבות בהן.
  • "רפואה פנימית כייעוד" נכתב לאקדמיה לרפואה של ניו יורק (1897) ובהמשך בספר Aequanimitas.
• אנחנו יכולים רק להזליף עקרונות, להעמיד את התלמיד בדרך הנכונה, לתת לו שיטה, ללמד אותו כיצד לחקור ולהבחין מוקדם בין החיוני לבלתי-חיוני.
  • "אחרי עשרים וחמש שנים", לאוניברסיטת מקגיל, מונטריאול (1899); פורסם מאוחר יותר ב-Aequanimitas.
• ללמוד את תופעת המחלה ללא ספרים זה כמו לשוט בים לא ידוע, ואילו ללמוד ספרים ללא חולים זה כמו לא ללכת לים בכלל.
  • "ספרים וגברים" ב-Boston Medical and Surgical Journal (1901).
• היו לי שלושה אידיאלים אישיים: האחד, לעשות היטב את העבודה של היום ולא להתעסק במחר. תוכלו לומר שזה לא אידיאל מספק. זה כן; ואין אידיאל עם השפעה גדולה יותר שהתלמיד יכול לקחת איתו לעבודתו. לזה, יותר מכל דבר אחר, אני חייב את כל הצלחתי - לכוח הזה, של להתייצב ביום העבודה, לנסות לעשותה כמיטב יכולתי, ולתת לעתיד לטפל בעצמו.
• האידיאל השני היה להפעיל את כלל הזהב, עד כמה שידעתי, כלפי אחיי המקצועיים וכלפי המטופלים שהתמסרו לטיפולי.
• והשלישי היה לטפח מידה כזו של רוגע (equanimity) שתאפשר לי לשאת הצלחה בענווה ואת חיבת חברי ללא גאווה, ולהיות מוכן בבוא יום הצער והיגון, לפגוש אותו באומץ הראוי לאדם.
• מה צופן לי העתיד, אינני יכול לדעת - אינך יכול לדעת. גם לא אכפת לי הרבה, כל עוד אני נושא איתי, כמו שאעשה, את זיכרון העבר שנתתם לי. שום דבר לא יכול לקחת את זה.
  • דברים בנאום סעודת פרידה בניו יורק (20 במאי 1905), שפורסמו מאוחר יותר ב-Aequanimitas (מהדורת 1910), עמ' 473.