ולדימיר נבוקוב

ולדימיר נבוקוב (באנגלית: Vladimir Nabokov, ברוסית: Владимир Набоков)‏ (22 באפריל 1899 - 2 ביולי 1977), סופר רוסי־אמריקני הידוע במיוחד בשל ספרו לוליטה.

ההגנה של לוז'ין (1930)

"בעולם השחמט הזמן הוא חסר רחמים."
"הוא איננו משחק שחמט כדי להשתעשע. זהו פולחן."
"המסע המסומן הסתעף בדומה לנהר, והיה עליו לעקוב אחרי כל אחד מהערוצים עד סופו בטרם יחזור לאפיק המרכזי. את המסעים הצדדיים המשוערים האלה, שהסבירו את טיב הכישלון או ההשראה, חדל בהדרגה לוז'ין להמחיש על גבי הלוח, וניחש את ההרמוניה שלהם על פי רצף הסימנים בלבד. ממש כך יכול היה לקרוא מחדש, בלי להשתמש בלוח, משחק שכבר שוחזר פעם: הדבר אף נעם לו יותר, מכיוון שלא נאלץ לטרוח ולהזיז את כלי השחמט."
"הוא לא השיב דבר והפנה את ראשו, והיא נבוכה כל כך, שהחלה למנות את פרטי מזג האוויר של היום הקודם, של אותו היום ושל יום המחרת. הוא המשיך לשתוק, וגם היא השתתקה והחלה לחטט בארנקה, מחפשת נואשות נושא לשיחה ומוצאת רק מסרק שבור."

אלה תולדות סבסטיאן נייט (1941)

"אפשר שאנוכי ראיתי וזכרתי כל מה שראה וזכר גם הוא, אך ההבדל בין כושר המבע שלו לשלי כמוהו כהבדל בין פסנתר־כנף לבין צעצוע מקרקש בידו של ילד."
"כשהיו מתקנים את שגיאותיו שוב לא היה נכשל בהן, אך עצם העובדה שלא ידע בוודאות אם אינו שוגה במלים מסוימות - די היה בה לדכאו עד עפר, והוא היה מסמיק עד לתנוכי אוזניו כאשר לא הובנו דבריו כהלכה."

דבר, זיכרון (1951)

דף ציטוטים מורחב – דבר, זיכרון

"על מנת שניהנה מן החיים אין לנו ליהנות מהם יותר מדי."
"היצורים הראשונים על פני האדמה שנתנו דעתם על הזמן היו גם היצורים הראשונים שחייכו."
"אני רואה את ההתעוררות של התודעה כסִדרה של קטעי הֶבזקים שמרווחיהם פוחתים בהדרגה עד שהם מעמידים גבישים של תפיסה בהירה, והם המעניקים לזיכרון מאחז חלקלק."
"בעונג אני צופה בהישגו העילאי של הזיכרון, באיזו מומחיות הוא מכונן הרמוניות מובלעות כאשר הוא מכנס בחובו את צליליו הנודדים של העבר, התלויים־ועומדים."

לוליטה (1955)

דף ציטוטים מורחב – לוליטה

"הו, לוליטה שלי, אין לי אלא לשחק במילים."
"לוליטה, אור בחיי, אש בחלציי, חטאי, נשמתי."
"בזרועותיי היא הייתה תמיד לוליטה. האם היה לה קודם מישהו אחר? היה לה באמת."
"לי לא היה שום אדם שישמע את תלונותי, שום אדם שיעוץ לי עצה."
"אני גדלתי כילד בריא ומאושר בעולם בהיר של ספרים מצוירים, חול נקי, עצי תפוזים, כלבים ידידותיים, נופים של ים ופרצופים חייכניים."

פנין (1957)

"היה מסיר את משקפיו כדי להצהיל פנים אל העבר ובתוך כך מעסה את עדשות ההווה."
"הרבה ידידים ישנים, רצוחים, נשכחים,לא ננקמים, תמימי דרך בני אלמוות."
"היה מארח נפלא מן הסוג השקט שעיניו נוצצות וכוס ויסקי־סודה בכל אחת מידיו."

דעות קדומות (1973)

"ההווה אינו אלא פסגתו של העבר, והעתיד איננו קיים כלל."
"אני חושב שאלוהים חייב את הפופולריות שלו לפחד מפני האתאיסטים."
"אין בנמצא מדע ללא דמיון."
"הזיכרון והדמיון מהווים שלילה של הזמן."
"לדעתי יש לכתוב כדי להשביע רצונו של קורא אחד: המחבר."
"יצירת אמנות איננה חשובה לחברה; היא איננה מעניינת אלא את הפרט."
"דמיון ללא ידע איננו מוביל רחוק יותר מאשר לאמנות פרימיטיבית."