זאב סמילנסקי (1954)

זאב סמילנסקי (נולד ב־1954) הוא סופר, משורר, עיתונאי ואיש הייטק ישראלי, בנו של ס. יזהר ונכדו של זאב סמילנסקי.

אמרותיו

"אני יהודי כי כך אני חושב על עצמי, ולהיות יהודי הוא דבר משמעותי בשבילי כשאני חושב על עצמי, אולי אפילו יותר מאשר להיות ישראלי."
"אדם כשהוא לבדו הוא באמת שום דבר בכלל. מין יצור שקולל בתבונה מייסרת וגורר על גבו שק בלוי מלא זכויות יסוד: הזכות להיות בודד, הזכות להיות אומלל, הזכות להסתתר בפינה חשוכה ולבכות. אלא שלא לכך בראה האבולוציה את האדם מתוך הריק; האדם צריך משפחה, הורים, ילדים, צריך עבר ועתיד, וצריך חברה להשתייך אליה. וזאת לא מסיבות פילוסופיות, כלל וכלל לא; אלא משום שכך הוא נברא."
"זו צריכה להיות הציונות של היום: לא עוד נפולת של נמושות, אלא החלוצים החדשים, נוער האיים, טובי בנינו, המפיצים את התרבות הישראלית ברחבי העולם ומביאים ברכה (אם אפשר) או קללה (אחרת). יחזרו נא ימי ההוד של סורא ופומבידתא, לודז' ווילנה, אמסטרדם ואיזמיר." ~ 26 בנובמבר 2022, "הארץ"
"יהיו נא ברחבי העולם מושבות ישראליות חרדיות ומושבות קומוניסטיות, מושבת מנפסי פטריות הוזי הזיות בטימבוקטו ומושבת רואי חשבון מקומטי מצח בחבל הרוהר." ~ 26 בנובמבר 2022, "הארץ"

כסף (2022)

"הנה, לאחר כל המבחנים והראיונות המקדימים, הוא סוף־סוף כאן, יושב ליד האיש, האיש הידוע הזה, הנערץ, יושב כאן, ממש מולו."
"ולמען האמת כל העניינים האלה של סולומון – ענייני הכסף, איך הוא בא והולך, זורם, גואה, נודד, שוקע ונעלם פתאום – כל אלה מעולם לא הצליחו למשוך את ליבו. כסף היה סתם, עוד דבר, עוד משהו שאנשים צריכים, משהו שאנשים מתעסקים בו."
"ואז אמרתי לעצמי, אלה יהיו החברים שלי, הבית שלי, ודבר ראשון שאני צריך זה להכיר את השמות שלהם. לקחתי מאבא שלי את המגדיר שלו, המגדיר הישן, המהוה, שהיו בו דפים קרועים והמון סימונים עם עיפרון ותיקוני טעויות."
"הוא לקח נשימה והביט בסולומון, והיה בטוח שיראה אותו מביט בו בלגלוג, מצפה לראות מתי יתעשת ויחזור לדבר לעניין, אבל לא, סולומון הקשיב לכל מילה שלו במבט מרותק, כמעט חולמני, שקוע לגמרי במה שסיפר. לרגע נכלם, כשהבין כמה נעים לו המבט הזה, אבל מייד חזר לספר."

מתוך שיריו

"בָּחוּץ מְחַכֶּה הָעוֹלָם, מוּכָן לְזַנֵּק."
"אֶת הַשִּׁיר יֵשׁ לִכְתֹּב בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, שֵׁב עַל כִּסֵּא יַצִּיב."
"שִׁיר, גַּם מִמְּךָ אֲנִי כְּבָר לֹא מְפַחֵד."

על עצמו

"מה שמעניין אותי הרבה פעמים לא מעניין אנשים אחרים."
"גם אני [כמו אבי] לא אוהב פסקאות דלות, כי תמיד יש המון דברים שקורים, יש עושר. כל פסקה אצלי תוססת ומלאת חיים."
"התחלתי לכתוב בגיל מאוחר ויש בי דחיפות ומחויבות לכתוב ולהסביר לעצמי ולמשפחה שלי ולמי שיסכים לקרוא מה זה היה להיות אני בעולם הזה."